אם שעברה מאילת לצפון עם הקטינה טרם אישור בית הדין לכך

תיאור העובדות

בפנינו סוגיה קשה ביותר הנוגעת למקום מגורי הקטינה. מקרה זה הינו מסוג המקרים בהם כל הכרעה שנקבל, תהיה רחוקה מלהיות מושלמת עבור הקטינה, שהדבר הטוב ביותר עבורה הוא לגדול באופן מיטבי בקרבה מרבית הן לאביה הן לאימה.

האב והאם התגרשו לאחר תקופת נישואים קצרה שארכה כשלש שנים, במהלכם נולדה להם בת, היום כבת שנתיים וחצי. במהלך הדיון הראשון בתיק הגירושין ביום כ"א בכסלו תשפ"א (7 בדצמבר 2020) תיארה האם לפרטי פרטים מסכת אלימות קשה ביותר.

האם אף תיארה את המקרה האחרון, שלאחריו נוצר הפירוד בין הצדדים:

"נכנסתי הביתה התחיל להתנפל עליי לצעוק ולצרוח להעיף כל דבר עליי ועל התינוקת כל דבר שיש בבית כי אמר שהבית לא מספיק מסודר. ואז הפיל אותנו על הרצפה ושנינו נפלנו על הרצפה, ולא מספיק, התקרב ונתן לי אגרוף לפרצוף לעין, ואז אמר שאני נותנת לו את כל הסיבות להביא לי מכות, שאני עושה אותו לגבר אלים. למה אני עושה אותו גבר אלים מה עשיתי?" 

בעקבות תלונה שהוגשה למשטרה, נעצר האב ואף הוגש נגדו כתב אישום.

(מן הראוי להבהיר, שאיננו קובעים שאכן הייתה אלימות ואת מידת חומרתה, ועניין זה נידון בביהמ"ש, אך הבאנו את הטענות כפי שהועלו בדיון).

כעבור כשלשה חודשים עזבה האם עם הבת את העיר אילת ועברה להתגורר ב"[נ']" בסמיכות לאימה ומשפחתה. לדבריה, הייתה זקוקה לתמיכה משפחתית לאחר האירוע אותו עברה.

לאחר מספר חודשים של נתק בין האב לבתו, חודש הקשר באמצעות מפגשים ב"מרכז קשר" ב[...]. מדו"ח עו"ס לחוק סדרי דין, עולה כי האב מתמיד בהגעה למרכז הקשר למרות המרחק הרב והשעות הארוכות בהן הוא נאלץ להיטלטל בדרכים על מנת לפגוש בבתו. המפגשים נערכים בצורה טובה, והם מסבים קורת רוח לאב ולבת.

יש לציין כי האב מטופל מזה מספר חודשים אצל עו"ס באילת. לדברי העו"ס המטפל, האב עבר בחודשים האחרונים תהליך של שינוי באופן התנהלותו, תוך לקיחת אחריות והפנמת לקחי העבר. לדעת המטפל, האב אינו אלים ולא נשקפת ממנו מסוכנות.

בפנינו בקשתו של האב להשבת מקום מגורי הקטינה לעיר אילת.

לטענת בא כוחו, יש להורות כן מכמה טעמים: ראשית, עצם העובדה שהאם עשתה דין לעצמה בכך שהעתיקה את מקום מגורי הקטינה, יש בו כדי להורות על השבתה לאילת. בנוסף, גם אם טענת האלימות הייתה נכונה (דבר המוכחש ע"י האב), אין הצדקה להרחקה מעבר ל-500 מטר, אותם קבע ביהמ"ש. הנימוק המרכזי בדבריו הינו, כי גם אם טובת האם היא להתגורר ב[נ'], הרי שטובת הקטינה גוברת. עוד ציין כי האם עצמה התגוררה באילת במשך שנים קודם נישואיה, וגם בעיר אילת ניתן לספק לה מעטפת של תמיכה וסיוע.

לדברי ב"כ האם, האם נסה ל[נ'], שם יש לה תמיכה משפחתית ומעטפת תומכת שתאפשר לה לגדל את הילדה ברוגע. המעבר ארע בשל התקיפה והמסוכנות של האב. עוד ציינה למקורות הלכתיים לפיהם: "הבת אצל אמה לעולם".

דיון והכרעה

אין חולק על כך שטובתה המובהקת של הקטינה היא לגדול במחיצת אמה, שהיא הדמות המשמעותית ביותר עבורה, עוד קודם לגירושין. עם זאת, באשר למקום המגורים ישנה לכאורה סתירה בין טובת האם לבין טובת הקטינה.

אין ספק שטובת האם היא להתגורר לכל הפחות בשלב זה באזור הצפון, קרוב למשפחתה. הגדירה זאת עו"ס לחוק סדרי דין, בפני ביה"ד בדיון בתאריך ו' מנחם אב תשפ"א (15 ביולי 2021): "מבחינת הקשר עם האב זה פוגע בקשר. אך מבחינת הרווחה הנפשית של האם, המשך המגורים ב[נ'] זה הדבר המטיב עבור האם עם השליכה על הקטינה".

ללא כל קשר לשאלה האם קיימת היום מסוכנות מהאב, אך טבעי הוא שהאם מרגישה רגועה ושלווה יותר כאשר היא מצויה בקרבת משפחתה התומכת והמסייעת.

כבר בדיון הראשון, ללא כל קשר לשאלת מקום מגורי הקטינה, תיארה האשה את בדידותה בעיר הדרומית. שורה 51 בפרוטוקול: "כל ההיריון שלי הייתי לבד לא היה נוכח, אין לי שם משפחה אף אחד, היה אדם היחיד שיש לי אך לא היה שם", שורה 83: "שאלתי אותו אם אני יכולה להזמין חברה לבית. לא היו לי חברות שמה, לא היו באות אליי חברות".