אלשווא ואח' נ' רייך שחר בעמ ואח'

החלטה

זו בקשה נוספת, רביעית או שמא חמישית, שהמבקשים מגישים לערכאות בנושא זכות המעבר הכרוכה בשימוש בחלקה השייכת למשיבה 1, אשר לטענתם חסמה את הדרך האמורה.

תקצר היריעה לפרט את ריבוי ההחלטות שניתנו בעניינם של המבקשים, אך ניתן לומר כי בכל ההחלטות שניתנו עד כה, לא הוכרה זכותם לדרוש המשך קיומה של זכות המעבר בחלקה, שנרכשה כדין על ידי המשיבה.

ההחלטה האופרטיבית האחרונה בעניינם של המבקשים ניתנה על ידי כב' השופטת וולצקי, ביום 31.7.12. בהחלטה נאמר "חרף קביעתי כי הבקשה נדחית ראיתי להורות כי המשיבה תפעל ליצירת פתח כניסה שיאפשר למבקשים להיכנס לדירתם. המבקשים נדרשים בתוך 10 ימים מהיום להודיע למשיבה איזו משתי החלפות שהועלו בוועדה המקומית... הם מעוניינים והמשיבה תבצע את אותה כניסה בטרם תחסם דרך גישה כלשהי לדירת המבקשים".

המבקשים טוענים, כי מילאו אחר החלטת בית המשפט והעבירו למשרדי ב"כ המשיבה את החלופה המועדפת עליהם, אך המשיבה סובבה אותם בכחש ולא מילאה אחר החלטת בית המשפט.

לאחר מכן הגישו המבקשים ביום 18.2.14 לבית משפט השלום בקשה לסעד זמני האוסר על המשיבה לחסום את המעבר. הבקשה נדחתה, בין היתר מטעמי שיהוי (ת"א 37811-02-14). בית המשפט (כב' השופט צימרמן) ציין, כי המבקשים נוקטים בהליכים, בכל פעם באמצעות עו"ד אחר, תוך השמטת עובדות קרדינליות מבקשתם (סעיף 1 להחלטה), תוך "שיהוי מאיין של ממש" – שנה וחצי לאחר שהחלו העבודות בשביל וכאשר סיכויי תביעתם להתקבל קלושים ואף דלים ביותר.

בהינתן כל האמור לעיל, אין עוד מקום לזמן את הצדדים לדיון בבקשה למתן סעדים זמניים ואין ליתן עוד צווי עשה בנוגע לשימוש בזכות המעבר. אם נכונה הטענה, כי המשיבה לא מילאה אחר החלטת בית המשפט מיום 31.7.12 ואף סובבה את המבקשים בכחש, הדרך לאכוף עליה זאת אינה בדרך של מתן סעדים זמניים נוספים.

לפיכך הבקשה נדחית, ללא צורך בתגובת המשיבה.

בנסיבות הענין ובהתחשב במצוקת המבקשים, לא מצאתי מקום לחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אך המבקשים מוזהרים מהכבדה נוספת ומיותרת על בית המשפט בבקשות סרק.

ד"ר דפנה אבניאלי, שופטת

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד, 02 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי ....... התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: