אלרן פרוייקטים צנרת ותשתיות בע"מ ואח' נ' י.ר. איכות הנדסה בע"מ

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום באר שבע (כב' השופט גד גדעון) בת.א. 2480/08, מיום 13.12.2012, לפיו התקבלה תביעת המשיבה כנגד המערערים ונדחתה התביעה שכנגד שהגישו המערערים כנגד המשיבה.

המדובר בתובענות נגדיות, בין קבלן מזמין (המשיבה) לבין קבלן משנה (המערערים), לביצוע עבודות אינסטלציה באתרי בניה שונים, תביעות שבאו לעולם לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיבה כנגד המערערים וקבע כי זו שילמה למערערים ביתר סך אותו חויבו המערערים להשיב למשיבה.

תביעת המערערים לפיצוי בגין הפסקת ההתקשרות נדחתה.

במסגרת הערעור שבפני, טענה המשיבה, כי יש לדחות הערעור על הסף מחמת העובדה שהערעור הוגש בחלוף המועד להגשת הערעור.

לגופו של עניין, טענו המערערים טענות מספר כנגד פסק דינו של בית המשפט קמא אולם, בדיון שהתקיים בפני לשמיעת הערעור ביקשו לטעון אך לעניין טעות חשבונאית שנפלה בפסק דינו של בית המשפט קמא, הנסמכת על טעות חשבונאית כמפורט בתצהיר מנהל המשיבה.

לאחר שחזרתי ובחנתי את טענות המערערים סבורה אנוכי כי דין הערעור להידחות הן לגופו של עניין והן מחמת העובדה שהערעור לא הוגש במועד, מבלי שהוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

לעניין המועדים, אין חולק כי המערערים קיבלו לידיהם עותק מפסק הדין ממשרדו של ב"כ המשיבה כבר ביום 17.12.12, מספר ימים לאחר שניתן פסק הדין, ולכל המאוחר ביום 25.12.12, אז הומצא לידיהם פסק הדין באמצעות מזכירות בית המשפט. גם אם אלך לפי המועד המאוחר בו הומצא פסק הדין, אזי מניין הימים מביא לתוצאה לפיה, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 7.2.13 כאשר בפועל הוגש הערעור ביום 10.2.13, ללא כל בקשה להארכת מועד. מטעם זה בלבד דין הערעור להידחות.

מעבר לנדרש, וכדי להניח דעת המערערים, סבורה אני כי לגופו של עניין לא נמצאה כל טעות חשבונאית בפסק דינו של בית המשפט קמא.

המערערים הפנו את בית המשפט לטבלת הנתונים המופיעה בסעיף 19 לתצהיר המשיבה וכן לנתונים המופיעים בסעיפים 20 ו-21 לתצהיר המשיבה. לטענת המערערים הטבלה בסעיף 19 לתצהיר משקפת גם את העבודות שביצעו המערערים בפרויקט קופת חולים ג' כשעל בסיס כל הנתונים היו זכאים הם לסכום של 309,102 ₪, ולאחר הפחתת רווח קבלן בסך של 34,831 ₪, היו זכאים הם לסך של 274,271 ₪. לאחריו, יש עוד להפחית סך של 104,567 ₪ (סעיף 20(ג) לתצהיר), בגין עלות חומרים שנרכשו על ידי המשיבה, וכן סך של 225,744 ₪ בגין סכומים ששילמה המשיבה למערערים, תחשיב המביא לסך חוב של המערערים כלפי המשיבה על סך של 56,040 ₪, בעוד שבפועל קיבל בית המשפט קמא את עמדת המשיבה והעמיד את יתרת חוב המערערים למשיבה על סך של 78,799 ₪, כמפורט בסעיף 21 לתצהיר המשיבה.

טעות נפלה בהסתכלות המערערים על התחשיב החשבונאי מאחר והצגת הדברים על ידי המערערים אינה לוקחת בחשבון את העובדה כי יש להוסיף ולהפחית את התמורה ששולמה למערערים בגין פרויקט קופת חולים בסך של 33,000 ₪ (המהווה סך של 28,000 ₪ לפני מע"מ).

הטבלה המרכזת את היקף הפרויקטים בסעיף 19 לתצהיר המשיבה כוללת גם אם פרויקט קופת חולים ג' שלגביו הוכח כי שולם בנפרד סך של 33,000₪ כולל מע"מ (ראה סעיף 23 לתצהיר) ועל כן, בסעיף 20 לתצהיר נאמר מפורשות, כי מן הטבלה מוחרגת ההתחשבנות בגין פרויקט קופת חולים ג', באופן המשקף את יתרת הסכום שעל המשיבה לשלם למערערים בגין עבודותיהם באתרי הבניה השונים ומסכום שהתקבל בוצעו הפחתות בגין תשלומים שונים שביצעה המשיבה אותם זכאית היתה לקזז, בין השאר סכום ששולם בגין עלות חומרים וכן סך של 225,744 ₪ הכולל גם את התשלום בגין פרויקט קופת חולים. (ראה התחשבנות המפורטת בסעיף 20- 21 לתצהיר)

מן האמור עולה, כי לא נפלה כל שגגה חשבונאית בתחשיבים שביצע בית משפט קמא על בסיס הנתונים שבאו בפניו, ועל כן, גם לגופו של עניין, דין הערעור להידחות.

בהינתן האמור, לא נותר לי אלא לדחות הערעור ולחייב המערערים בהוצאות המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪.

סכום הפיקדון שהופקד בבית המשפט יועבר לידי המשיבה על חשבון ההוצאות.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.