אלקרא יונס נ' אפרים גוטקינד

החלטה

1.לפני בקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד שבו אורה למשיב, שלא להמשיך בהליכים משפטיים בתביעה שהגיש ביום 21/9/11 לבית המשפט בשוויץ ובה נדרש המבקש להסכים שהבנק בשוויץ יגלה וימסור למשיב את יפוי הכח, שהמשיב טען כי המבקש נתן לו. כמו כן נתבקשתי להורות למשיב להודיע לבית המשפט בשוויץ על הפסקת התובענה שם ולבטל אות וכן לחייב את המשיב בהוצאות הבקשה.

הבקשה למתן צו מניעה במעמד צד אחד נדחתה על ידי.

עומדת לפני עתה גם תגובתו של המשיב.

עובדות הנוגעות לעניין

2.בקצירת האומר, אספר כי התביעה לפני היא לפיצויים חוזיים של כ-2,600,000 ₪. המבקש נתן למשיב ואו לחברה שבבעלותו (להלן – "החברה") לנהל את חשבונו בבנק בשוויץ. המבקש טוען כי התנה עם המשיב, שהסכום בחשבונו לא יפחת ממיליון דולר (להלן "רצפת החשבון"). לעמדתו, הפר המשיב הסכמה זו, ולפיכך עליו לשלם למבקש את החסר בחשבונו.

3.בזמנו התקבלה על ידי בקשה של המשיב לדחות את התביעה על הסף בקביעה כי הסמכות הבינלאומית היא לבית המשפט בשוויץ. זאת על סמך יפוי כח לחברה שהוצג לפני, ממנו עלה כי היתה הסכמה לסמכותו הבלעדית של בית המשפט בשוויץ.

המשיב לא הציג יפוי כח שהיה מופנה אליו אישית.

4.בערעור על החלטתי זו, כאשר המערער ויתר על החברה כנתבעת, החליט בית המשפט העליון, כי התובענה תידון בארץ (וראו ע"א 9258/09, פס"ד מיום 17/1/11). לפיכך חזר התיק לדיון לפני.

5. ביום 22/3/11 הגיש המשיב בקשה לגילוי מסמך ספציפי – יפוי כח בנקאי, שניתן לטענתו על ידי המבקש למשיב (כזכור יפוי כח כזה לא היה בידי המשיב בהתדיינות לגבי הסמכות). בקשה זו נידונה על ידי וניתנה החלטתי מיום 11/5/11 שבה דחיתי אותה. נימקתי החלטתי זו בכך שסוגיית הסמכות נקבעה על ידי ועל ידי בית המשפט העליון, ומאחר שהנימוק לבקשה לעיין במסמך היתה לעניין הסמכות הבינלאומית, אין להתיר בשלב זה לעיין בו או להורות לבנק בחו"ל לאפשר לבא כוחו של המשיב לעיין בו. עוד קבעתי כי המסמך אינו רלוונטי לעילת התביעה, כיוון שאין מחלוקת כי יפוי הכח ניתן שנים לפני שנעשה בין הצדדים, כך לטענת המבקש, הסכם חדש לפיו הוסכם על רצפה לחשבון, כאשר אם יפחת החשבון ממנה, ערב לה המשיב. העילה בכתב התביעה, כך קבעתי, מתבססת על ההסכם החדש.

בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על בקשה זו לבית המשפט העליון, נדחתה על ידו בהחלטה מיום 2/8/11 (רע"א 4234/11)

הבקשה הנוכחית – טיעוני הצדדים

6. בבקשה הנוכחית, טען המבקש, כי הבקשה שהוגשה לבית המשפט בשוויץ לא באה אלא במטרה לעקוף החלטות אלו, שדחו – למעשה – בקשה לעיין במסמך זה (ומכאן, ניתן להסיק שהמבקש סבור שאף בקשה להציגו, תידחה); אין לבקשה לפני בית המשפט בשוויץ כל קיום עצמאי ומטרתה, כאמור, אחת היא – לעקוף את החלטות בית משפט זה ובית המשפט העליון.

המבקש מבקש להתחשב גם בעלות הגבוהה של ניהול ההליך בשוויץ. הוא הוסיף וטען כי מטרת ההליך היתה למנוע הזמנת עד, נציג הבנק משוויץ, לבוא להעיד בהליך לפני.

7.טוען המבקש כי הלכה היא שכאשר ההליך בחו"ל נעשה כחלק מהליכי ביניים של תיק האב (זה שמתנהל בארץ), קמה סמכות לתת צו מניעה (והופניתי, בין היתר, ל- תא(ת"א) 6673/83 היוז עיירקפט קומפני נ' הוניוול אינק פ"מ תשמ"ז(3) 89.

8. המשיב טען שעצם העובדה שהמבקש מתנגד לבקשה, לאחר שהצהיר שלא היה יפוי כח כזה (ואף משקיע לצורך השגת יפוי הכח מכספיו) מראה שהוא חסר תום לב ושיש לו מה להסתיר.

עיקר עמדתו של המשיב היא, שהמטרה בהצגת יפוי הכח, ככל שיושג, יהיה על מנת להוכיח את עמדתו, שיש להחיל את הדין השוויצרי וכן לפגוע באמינותו של המבקש, אשר הצהיר כי לא ניתן כל יפוי כח למשיב, אלא הוא והמבקש נכנסו לבנק, הוצגו כידידים ונאמר לבנק לאפשר למשיב לפעול בחשבון.

המשיב מבקש להציג את יפוי הכח גם על מנת להראות כי המבקש ייפה את כוחו להשקיע בהשקעות ספקולטיביות; זוהי ראיה נסיבתית כנגד טענתו של המבקש, שהוא נתן לו הוראה לשמור על רצפה החשבון.

עוד הסתמך המשיב על קביעתו של בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 2/8/11, לפיה לא נחסמה הדרך לדון בשאלת קיומו של יפוי הכח בשלב ההוכחות.

הוסיף המשיב וטען שהמבקש לא כתב בכתב תביעתו בתיק זה, כי ההסכם לגבי הרצפה היה בעל פה. לעמדתו של המשיב נטען בכתב התביעה כי כבר ביפוי הכח שניתן ושאותו הוא מבקש לקבל, הופיעה התניה בדבר רצפה של מיליון דולר.