אלקיים נ' אלקיים ואח'

פסק דין

רקע

1.עסקינן בערעור על החלטת כב' הרשם קבאני מיום 15.4.13, שניתנה בתא"ק 14657-04-12, לפיה ניתנה למשיבים בהליך זה, הנתבעים שם (להלן "הנתבעים") רשות להתגונן כנגד התביעה, תוך חיוב המערערים/התובעים (להלן "התובעים") בהוצאות משפט בסך של 7,500 ₪.

2.הדיון בערעור היה קבוע ליום 4.2.14 והוא בוטל לאחר שהנתבעים ביקשו דחיית המועד, יום לפני הדיון. ביהמ"ש הציע לצדדים ליתן פס"ד על סמך הערעור והתגובה שהוגשו מטעמם. ב"כ התובעים הודיע על הסכמתו להצעה, הנתבעים לא הגישו כל תגובה. בהעדר תגובה מטעמם ובזיקה להחלטתי מיום 3.2.14, רואה אני בהם כמי שהסכימו למתווה שהוצע ומכאן, ניתן פס"ד זה בהתבסס על כתבי ביה"ד בתיק.

מערכת היחסים בין הצדדים – טענות והליכים קודמים

3.העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אלה :

בחודש פברואר 2004 חתמו הצדדים על זכרון דברים לפיו התחייבו התובעים למכור לנתבעים את זכויותיהם בבית הידוע כחלקה 1, גוש 18993 מאדמות כרמיאל. בזכרון הדברים הצהירו התובעים כי אין מניעה חוקית לביצוע עסקת המכר, למעט משכנתא אותם מתכוונים לסלק מכספי המכירה.

בסע' 12 לזכרון הדברים נקבע פיצוי מוסכם בסך של 20,000 $.

מאוחר יותר התברר לנתבעים כי מנהל מקרקעי ישראל לא מאשר העברת הזכויות אליהם בהיותם "לא יהודים", וזאת לאור כך שהמקרקעין הם בבעלות קרן קיימת לישראל ותקנון הקרן אוסר העברת זכויות למי שאינו יהודי.

ביום 10.3.04 חתמו התובעים על הסכם חכירה עם מנהל מקרקעי ישראל, במסגרתו נקבע כי הם מנועים מלמכור את המקרקעין לנתבעים בהיותם ערבים.

ביום 10.6.04 הגישו הנתבעים עתירה אל בית המשפט הגבוה לצדק כנגד מנהל מקרקעי ישראל כדי לגרום לו להעביר את הזכויות בנכס לידיהם. לאחר הגשת העתירה, הודיע המנהל על הסכמתו להעברת הזכויות על שם הנתבעים, אלא שמאחר והדבר נעשה ללא הודאה בזכויותיהם, העתירה בבג"צ תלויה עדיין ועומדת. הכרעה בה טרם ניתנה.

ביום 22.8.04 חתמו הצדדים על חוזה, בו סוכם - בין היתר - כי "הקונים יגישו תביעה לפיצויים נגד הגורמים הרלוונטיים לאחר החלטת בג"ץ בעתירה שהוגשה בעניין העסקה נשוא החוזה ובעניין הבעייה המתוארת בחוזה בזמן שיתאים וייראה להם בנסיבות העניין".

כן סוכם כי הנתבעים יעבירו לתובעים 25 % מהפיצוי שיתקבל מהתביעה שתוגש. אם לא יגישו תביעה, כך נקבע, ישלמו לתובעים סכום של 50,000 ₪.

בחודש 4.10, במסגרת הליך ת"א 24443-04-10, הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה כספית לתשלום סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ובקשתם נתקבלה. בדיון שהתקיים בתביעה, ניתן ע"י ביהמ"ש (כב' השופטת אטיאס) ביום 21.2.11, פסק דין המורה על מחיקת התביעה; כך נכתב בפסה"ד :

"בסעיף 1 להסכם בין הצדדים, נקבע כי הקונים יגישו תביעה לפיצויים נגד הגורמים הרלוונטיים לאחר החלטת בג"צ בעתירה שהוגשה בעניין העסקה נשוא החוזה ובעניין הבעיה המתוארת בחוזה, בזמן שיתאים ויראה להם בנסיבות העניין. בסעיף 4 לאותה הסכמה, נקבע כי היה והקונים יחליטו שלא להגיש תביעה כמתוארת בסעיף 1, מתחייבים הם לשלם למוכרים סך של 50,000 ₪. התביעה שבפניי היא תביעה לתשלום אותם 50,000 ₪.

דא עקא, שלפי סעיף 1 להסכם בין הצדדים, המועד להגשת התביעה, טרם חלף ומניינו יחל רק לאחר החלטת בג"צ.

בית המשפט עורר בפני הצדדים במהלך הדיון הלא פורמלי שהתקיים היום, את הקושי המתעורר מסעיף 1 להסכם שכן, יתכן ולאחר מתן החלטת בג"צ, גם אם תוגש תביעה שכזו, זו כבר תתיישן.

ואולם, הוצגו בפניי אישורי המיסים מהם עולה כי אישורי המיסים התקבלו רק ביום 14.04.05 באופן שגם אם נלך לפי שיטה זו, התביעה תיישן רק ביום 14.04.12.

לא למותר להזכיר בהקשר זה, כי לפי דברי ב"כ הנתבעים המינהל מצא פתרון ודאג להעביר את הזכויות על שם הקונים במינהל מקרקעי ישראל.

לא ראיתי להעמיד תיק זה כתיק "מדף" עד חודש אפריל 2012.