אלקיים נ' אלקובי

החלטה

בפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר הגנה.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 17.5.11 הגיש המשיב נגד המבקש תביעה בתיק זה. מדובר בתביעה לפינוי מושכר (דירת מגורים ברח' המאבק 9/14 גבעתיים). עילת התביעה היא הפרה נטענת של התחייבויותיו החוזיות של המבקש לשלם דמי שכירות ותשלומי חובה שוטפים, לאפשר לתובע להציג את המושכר לרוכשים פוטנציאליים וכן להתפנות מהמושכר.

ביום 28.6.11 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה, לבקשת המשיב ובהתבסס על אישור מסירה מיום 19.5.11 של כתב התביעה לידי המבקש, באמצעות אישתו (שנחזית להיות חתומה על גבי אישור המסירה), בכתובת המושכר.

ביום 13.7.11 הגיש המבקש את בקשתו שבנדון לביטול פסה"ד. הבקשה נתמכת בתצהירו של המבקש וכן בתצהירה של אשת המבקש.

ביום 20.9.11 הגיש המשיב את תגובתו על בקשת הביטול. התגובה נתמכת בתצהירו של המשיב.

ביום 5.10.11 נערך בפניי דיון בבקשת ביטול פסה"ד. לדיון התייצבו הצדדים, ב"כ הצדדים, כל המצהירים וכן השליח שמסר את כתב התביעה. בדיון נחקר השליח המוסר, אח"כ נחקרה אשת המבקש, אחריה נחקר המבקש, ואחריו נחקר המשיב. בתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומים קצרים בכתב.

ביום 10.10.11 הגיש המבקש את סיכומיו.

ביום 11.10.11 הגיש המשיב את סיכומיו.

דיון ומסקנות:

מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית:

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"), שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פס"ד שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך:

"ביטול החלטה על פי צד אחד

ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

לפי תקנה 214 לתקנות, הוראות תקנה 201 הנ"ל חלות גם במקרה של ביטול פס"ד שניתן בהיעדר בקשת רשות להתגונן, או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר.

בקשה לביטול פס"ד חייבת להיתמך בתצהיר לגבי כל העובדות הנטענות בה, שאחרת תידחה הבקשה, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)).

בהלכה הפסוקה נעשתה אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, כאשר הפגם המדובר מתבטא בדרך-כלל בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין, אם כי הפגם עשוי להתבטא גם בדברים אחרים, למשל בכך שפסה"ד בהיעדר הגנה ניתן למרות שבמועד מתן פסה"ד היה קיים בתיק ביהמ"ש כתב הגנה, שהוגש באיחור (ראו: ע"א 12/86 עיזבון ריגלר נ' קזרו, פ"ד מב (3) 422 (1988)).

לכל אחד משני סוגי המקרים הנ"ל נתייחד דין שונה, כמפורט להלן.