אלקובי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקשת, לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ") העותרת להאריך לה המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מס' 27110306746, שעניינה אי ציות לתמרור 302, וזאת בטענה שהיא הודיעה על רצונה להישפט במסגרת 90 הימים מיום קבלת הודעת תשלום הקנס.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה המתנגדת לבקשה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.המבקשת קיבלה את הודעת תשלום הקנס במועד כלשהו, במחצית חודש פברואר 2013, ובהתאם לרשום בהודעה, היה עליה לשלם הקנס תוך 90 יום, או לשלוח הודעה על רצונה להישפט בדואר רשום, בתוך תקופת 90 הימים.

2.בבקשתה, המבקשת טוענת כי אכן מילאה את הספח שצורף לדו"ח וביקשה להישפט ושלחה אותו בדואר. היא נתבקשה על ידי בית המשפט להעביר ראיותיה למשלוח הדואר הרשום, אך למרות החלטות בית המשפט מיום 24.10.13 ומיום 4.11.13, נכון להיום ולרגע כתיבת החלטה זו, היא לא המציאה ראיות על כך שביקשה להישפט ולכן פנייתה הראשונה נעשתה באיחור בחודש ספטמבר 2013.

3.בפועל, המבקשת איחרה בפנייתה להארכת המועד ללא כל צידוק או הסבר ובביקורת שערכה המשיבה במסמכיה, לא נמצאה כל בקשה להישפט שנשלחה אליה והיא רואה בכך טענה בעלמא.

4.לפי סעיף 229(ח2) לחסד"פ, בהיעדר בקשה להישפט תוך 90 ימים, רואים במבקשת כמי ש- "הורשעה" על ידי בית המשפט בביצוע העבירה המיוחסת לה בדו"ח ונגזר דינה לתשלום הקנס בסך של 250 ₪.

5."הרשעה" כאמור, ניתנת לביטול תוך 30 יום מיום סיום תקופת 90 הימים להודיע על רצון להישפט, אולם המבקשת לא עמדה בתנאי זה ויתרה על כך, גם לא מצאתי בנימוקיה גם כל הנמקה של עיוות דין אם לא תבוטל ההרשעה כאמור.

6.סוף דבר - לא מצאתי בבקשת המבקשת לפני הנימוקים המיוחדים ואחרים הנזכרים בסעיף 230 לחסד"פ כתנאי להארכת המועד להישפט, ולפיכך – דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו אל הצדדים.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: