אלקבץ נ' עירית באר-שבע

החלטה

בפני בקשה לחייב את המשיבה בהוצאות הליך זה.

במקור, הגיש המבקש בקשה לביטול הליכי גביה של הודעות קנס חניה, מטעמים של התיישנות, וכן עתר לחייב את המשיבה בהוצאות.

הבקשה עצמה הוגשה לבית המשפט ביום 2.2.2009 וביום 3.2.2009 הורה כב' השופט אקסלרד לעכב זמנית את הליכי הגביה עד להחלטה אחרת.

ביום 2.3.2009 הגישה המשיבה תגובתה לבקשה ולפיה לאחר בדיקת טענות המבקש נמצאו טענותיו מוצדקות ועל כן בוטל באופן מיידי העיקול ובוטלו הודעות הקנס. במסגרת תגובתה, עתרה המשיבה למחיקת הבקשה, שלטענתה התייתרה.

המבקש הגיש תגובה ביום 15.12.2009 ועתר לפסוק הוצאות כנגד המשיבה. לטענת המבקש, הוא נאלץ לשכור שירותי עורכת דין, להפסיד יום עבודה ולנקוט בהליך, כל זאת שעה שהמשיבה יכלה לבחון טענותיו עוד קודם לכן ולהימנע מהצורך בפניה לבית המשפט.

המשיבה הגישה תגובתה ביום 5.1.2010 והיא מתנגדת לבקשה. לטענתה, היא היתה נכונה להקפיא את הליכי הגביה עוד קודם לכן אולם לא עשתה כן כיוון שהמבקש סירב להפקיד כספי ערבון. המשיבה הפנתה להלכות בעניין פיצוי כספי בהליך פלילי.

סבורני כי דין הבקשה להתקבל.

בהליך זה, אין מדובר בדרישה לפסיקת הוצאות נאשם בהליך פלילי, אלא בדרישה להוצאות בגין עצם נקיטת ההליך דנן על ידי המבקש דווקא.

מכתבי טענות הצדדים אני למד כי אכן המבקש פנה כבר בשנת 2007 אל המשיבה בטענה להתיישנות הודעות הקנס. המשיבה בחרה שלא לבדוק טענותיו כלל כל עוד לא הפקיד כספים כבטוחה. בכך לטעמי טעתה המשיבה.

כאשר מוגשת פניה לרשות המנהלית, לא כל שכן לרשות התביעה, מחובתה של התביעה והרשות המנהלית להתייחס אליה ולבחון אותה. החוק אינו מתנה את הבדיקה בהפקדה כספית. נהפוך הוא: סעיף 1 לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), תשי"ט-1958 קובע כי – "נתבקש עובד הציבור, בכתב, להשתמש בסמכות שניתנה לו על פי דין, יחליט בבקשה וישיב למבקש בכתב בהקדם, אך לא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום קבלת הבקשה." [זאת כמובן בכפוף לסייגים המפורטים בחוק זה].

ודוק: יש להבחין לטעמי בין חובתה של הרשות לבדוק פנייתו של המבקש, לבין דרישתו להקפיא הליכי הגביה. לטעמי, הרשות חייבת לבחון את הפניה בלי קשר לעיכוב הליכי הגביה, והיא זכאית להתנות עיכוב הליכי הגביה בהפקדה כספית סבירה ותואמת. ואולם, אף אם לא הופקדו הכספים ולא עוכבו הליכי הגביה, עדיין מוטלת על הרשות החובה המנהלית לבחון את הפנייה לגופה.

בכך חדלה המשיבה. היא לא בחנה את הפניה ובקשת המבקש לגופה, עד אשר הוגשה הבקשה לבית המשפט. בכך תרמה המשיבה לעומס המוטל על בתי המשפט ואילצה את המבקש להוציא הוצאות. ביכולתה של המשיבה היה [אילו בחנה טענותיו של המבקש לגופן קודם לכן] למנוע הגשת הבקשה קודם לכן.

בנסיבות אלו, סבורני כי המבקש זכאי להוצאות, ואני פוסק הוצאותיו בסך 500 ₪.

ההוצאות ישולמו למבקש על ידי המשיבה בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' אייר תשע"א, 05 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: