אלפרוביץ ואח' נ' שפירא

החלטה

כתב התביעה כולל בתוכו, במפורש, הישענות גם על עילה נזיקית. על פני הדברים, די בכך כדי להביא למחיקת הכותרת. יוער, כי לנקודה זו כלל לא התייחסו המשיבים בתגובתם.

גם לבד מכך, נראה כי דין כותרת התביעה להימחק. למקרא כתב התביעה, מתקבלת התחושה כי מדובר בתביעת השבה, או שמא פיצויים בגין הפרת חוזה; מאידך, צודק המבקש, כי לשון כתב התביעה מרמז דווקא על אכיפת חיוב. אלא, שהחיוב הרלבנטי היחיד, כפי שמשתמע גם מתגובת המשיבים על הבקשה, הוא חיוב בגין ערבות נטענת של המבקש לחובות החברה כלפי המשיבים (ראה סעיף 2 לתגובה, בפיסקה האחרונה), אלא שלערבות זו אין זכר במסמכים. על פני הדברים, חוסר עקביות זה אמור לשמש גם בסיס למחיקת התביעה כולה על הסף מחמת העדר עילה, ולעניין זה אדרש בהמשך החלטה זו.

המשיבים טוענים, כי די בכך שישנו הסכם בכתב היוצר התחייבות כלשהי של המבקש כלפיהם, ושסכום ההשבה (או הפיצוי, או הערבות) הנטען נקוב בו, כדי להכשיר את התביעה להידון לפי סדר דין מקוצר (סעיף 3 לתגובתם). ברם, לא ירדתי לסוף דעתם בעניין זה. הסכום הנקוב בהסכם נקוב כסכום הלוואה מיועד שבין המשיבים לבין החברה, ואילו התחייבויות המבקש נוגעות לאמיתות הצהרותיו והמצגים שיצר, היתכנות התוכנית העיסקית, ניהול תקין של החברה, וכיו"ב. לא מן הנמנע, כי ייקבע, בסופו של יום, שהמבקש אכן הפר את התחייבויותיו האמורות, ובשל הפרות אלה חייב לפצות את המשיבים במלוא סכום השקעתם בחברה, אולם לא מצאתי בהסכם שבין הצדדים התחייבות כזו, במפורש או מכללא.

בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי ממש בטענות המבקש אודות קציבות סכום התביעה.

לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת כותרת התביעה, והעברתה למסלול של סדר דין רגיל.

משכך, אין עוד צורך בקיום הדיון שנקבע לשמיעת בקשת הרשות להתגונן שהוגשה (ואגב, אעיר כי הוא אכן נקבע לשנת 2014).

עם זאת, תלויה ועומדת גם בקשה לסילוק על הסף, אשר נקבע בהחלטה אחרת כי תידון באותו מועד. דומני, שאין מקום להמתין עם בקשה זו עד לדיון האמור, במיוחד מאחר שמרבית עילות הבקשה מתייחסות לדחיה על הסף, שאינה בסמכותי.

עיינתי בטענות הנוגעות למחיקה על הסף מחמת העדר עילה, ונראה כי יש בהן ממש. עיון בסעיפי העילות שבכתב התביעה (38-41) מגלה, כי ישנו מעין "דילוג" לוגי, בין סעיף 39 לסעיף 40, כאשר סעיפים 38 ו-39 מתארים מצב נטען של הפרת הסכם, ואמורים לכאורה להוביל לתביעת סעד של השבה או של פיצויים, שעה שסעיף 40 מתייחס לפתע להתחייבויות המבקש לשלם את סכום ההלוואה, בלא שהוכנה לכך תשתית עובדתית, וסעיף 41 כבר מתייחס לעילה נזיקית, הדרה בכפיפה אחת עם העילות החוזיות. א-נומאליה זו היא גם ששימשה יסוד, בין היתר, למחיקת הכותרת כדלעיל.

נראה, איפוא, כי יש מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף מחמת העדר עילה. ברם, מקובלנו מקדמת דנא, כי מקום בו ניתן לתקן את כתב התביעה כדי למנוע מחיקתו, יש לאפשר זאת; בניגוד לטענת המבקש, שלא מצאתי לה הנמקה, אני סבור כי בנקל ניתן לתקן את כתב התביעה כך שיגלה עילה.

בהתאם, אני מאפשר למשיבים לעתור תוך 14 יום לתיקון כתב התביעה, בבקשה מסודרת שתוגש כדין, ותועבר לתגובות כדין, שאם לא כן – לא נראה כי יש מנוס אלא להורות על מחיקת התביעה.

ככל שיתוקן כתב התביעה, יהיה על המבקש להודיע אם עודנו עומדת על טענותיו בנוגע לדחיה על הסף (מחמת העדר יריבות, או מכל סיבה אחרת), ואז תועברנה אלה להכרעת שופט.

שאלת הוצאות בקשות אלה תוכרע לאחר שתוגש, ככל שתוגש, בקשה לתיקון כתב התביעה.

הדיון הקבוע בפני ליום 3.4.2014 – מבוטל.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ג, 27 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: