אלפסי נ' זלברמן ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת התובע לביטול החלטתי מיום 6.1.2014 המורה על מחיקת התובענה בשל אי תשלום אגרת בית המשפט, בהתאם לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז 2007, תוך שאני מורה כי התובענה תהא ניתנת לחידוש בכפוף לכך כי התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 3,500 ₪ אם יבחר לחדש התובענה.

וזאת השתלשלות ההליכים עד כה:

התובענה הוגשה ביום 6.2.2013 כתובענה בסדר דין מקוצר.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, וביום 29.9.2013 נתקיים דיון בפני בבקשה. במסגרת הדיון הועברה התובענה לפסים של סדר דין מהיר, ונקבע מועד לשמיעת הוכחות, לחודש ינואר 2014.

לגבי חבות ומועד התשלום של המחצית השנייה של האגרה, קובעת תקנה 6 (א)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז 2007: "המחצית השניה – עד עשרים ימים לפני התאריך שנקבע לדיון לראשונה בהליך;" ה"דיון" בתקנה זאת, פורש בפסיקת בתי המשפט כדיון בו נשמעות הוכחות, כפי שקבוע ליום 7.1.2014.

חובת תשלום האגרה הייתה עד ליום 18.12.2013.

ביום 19.12.2013 (שהינו לאחר המועד האחרון לתשלום האגרה) ביקש התובע ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית. נעתרתי לבקשה, ואולם באותו שלב מצאתי לנכון להתריע בפני התובע, ונקבע במסגרת החלטתי "על התובע לעמוד ביתר דרישות הדין בכל הנוגע להמשך ההליכים, אחרת יימחק ההליך ללא התראה נוספת".

האגרה לא שולמה, הגם שהמתנתי עד יום 6.1.2014, יום אחד לפני המועד הקבוע לשמיעת ההוכחות, ומשלא שולמה אגרה עד אותו מועד, הוריתי בהתאם להוראות תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, על מחיקת התובענה.

התובע פנה וביקש ביטולה של מחיקת התובענה, וזאת משום שלא קיבל שובר תשלום אגרה, ובאם היה מקבל שובר תשלום היה דואג לשלמו, וכן משום שאי ביטול מחיקת התובענה יגרום לו לנזקים בלתי הפיכים;

בכל הנוגע לחובת תשלום האגרה, לגישתי אמור ב"כ התובע להיות מודע לחובת תשלום האגרה, בין אם נשלח אליו שובר תשלום ובין אם לאו. ידוע וברור (או לכל הפחות אמור להיות ברור) כי אגרה יש לשלם בטרם מועד ההוכחות, 20 ימים לפני אותו מועד, וככל שהיה ב"כ התובע למד כי לא נשלח אליו שובר תשלום, עליו לפנות וליטול שובר שכזה ממזכירות בית המשפט.

התקנות אינן מטילות על בית המשפט את הנטל "לרדוף" אחר התובע על מנת שיישא בתשלום אגרה, אלא הטיל נטל על התובע, להיות מודע, 20 ימים לפני מועד ההוכחות, שהמחצית השנייה של האגרה שולמה, וככל שאין התובע דואג לוודא זאת, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו.

בכל הנוגע לשאלת קיומו של נזק בלתי-הפיך, לא ברור לאיזה נזק בלתי הפיך נגרר התובע; מחיקת התובענה אינה כרוכה ביצירת מעשה בית דין, ולא מתקיים אף השתק פלוגתא במקרה זה; כל אשר נותר הינו מחסום דיוני המורה לתובע, אם ירצה לנקוט בהליך מחדש, לשאת בהוצאות משפט אשר ממילא היו מושתות עליו מכח העובדה שישיבת ההוכחות לא נתקיימה בשל מחדל דיוני מטעמו.

לפיכך, לא ראיתי טעם או הצדקה לביטול ההחלטה, שניתנה בהתאם להוראות הדין, ואשר אף במידה מסוימת עושה חסד עם התובע, באופן שבו לא הוטלו עליו הוצאות משפט, אלא רק אם יבחר לחדש התובענה.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: