אלעמור נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' סגן הנשיא, השופט לנדסמן), בתיק 1785-10-12, מיום 25.2.13, לפיה נדחתה בקשת המערער לבטל פסק דין שניתן בהעדרו, בעבירה של נהיגה על שול, בניגוד לתקנה 33(א) לתקנות התעבורה. המערער נדון לקנס כספי בסך 900 ₪.

המערער עתר לבטל את פסק הדין, וטען כי לא קיבל את ההזמנה לדין.

בית משפט קמא דחה את הבקשה, הן מן הטעם שהמערער זומן כדין (ההזמנה נשלחה בדואר רשום ולא נדרשה), והן מן הטעם שלא הוצגה כל הגנה כנגד האישום.

המערער מלין על החלטה זו וטוען, כי במועד האירוע הסיע את בתו לבית החולים, על רקע כאבי בטן קבועים. בזמן הנסיעה הילדה הקיאה פעמיים, ולכן ירד לשול על מנת לעקוף כלי רכב, כדי שיוכל לעמוד במקום נוח יותר, ולאפשר לילדה לצאת מהרכב. אז נעצר על ידי השוטרת.

ב"כ המשיבה התנגד לקבלת הערעור, וטען כי מדו"ח השוטרת עולה כי הילדה היתה נקיה ומסודרת ולא במצב שמצריך דחיפות.

המערער התבקש על ידי להציג את סיכום הביקור אצל הרופא מיום האירוע, ואכן הציגו בפני.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמך הרפואי, החלטתי לדחות את הערעור.

מדו"ח סיכום הביקור בקופת חולים, לא עולה תלונה על כך שבדרך לבדיקה הילדה הקיאה פעמיים או שהיתה במצב קשה. נאמר רק: "תלונה של כאבי בטן חוזרים בחודשים אחרונים בעיקר בבוקר...היתה בחדר מיון עקב הכאבים, אובחן קרוב לוודאי גסטריטיס".

עינינו הרואות, כי אין זכר לטענה אודות הקאה, בוודאי לא פעמיים, והרי סביר היה כי ההורים יספרו לרופא אודות האירוע בנסיעה, או כי יזכירו הקאות.

לפיכך, לא שוכנעתי כי למערער היתה סיבה טובה לנסוע על השול על מנת לעקוף את פקק התנועה, ולכן לא נגרם לו עיוות דין עקב שפיטתו בהעדר.

גם העונש שהושת עליו אינו חורג מהסביר.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: