אלמלח נ' אלמלח

החלטה

זוהי בקשה לביטול פס"ד שניתן נגד הנתבע ביום 20.6.10 בהעדר כתב הגנה מטעמו.

בתצהיר התומך בבקשת הביטול טוען הנתבע כי לא ידע על הגשת התביעה. עם זאת הוא מצהיר כי באחד הימים הגיע לחנותו שליח מטעם ב"כ התובע וביקש למסור לו מכתב מעורך הדין.

הנתבע מודה כי סרב לקבל את המכתב, אך טוען כי השליח לא אמר לו שמדובר בכתב התביעה.

לו היה יודע שמדובר בתביעה, היה מסכים לקבל את המעטפה ומגיש כתב הגנה.

באישור המסירה ובתצהיר המוסר נרשם כי הנתבע סרב לחתום על אישור המסירה.

הסברו של הנתבע אינו מניח את הדעת כלל ועיקר.

מתגובת ב"כ התובע עולה כי התביעה הוגשה נגד הנתבע רק לאחר שקדמה לה התכתבות עמו. (צילום מכתב רשום מיום 18.2.10 – נספח א' לתגובה). הנתבע סרב לקבל את המכתב. (תצלום המעטפה ואישור המסירה שסורבו – נספח א' 1 לתגובה).

גם את כתב התביעה שנשלח בדואר רשום סרב הנתבע לקבל (אישור משלוח בדואר רשום – נספח ב'. תצלום המעטפה ואישור המסירה שסורבו – נספח ב' 1).

לבסוף בוצעה המסירה באמצעות שליח. (תצלום אישור המסירה - נספח ג'. תצהיר המוסר – נספח

ג' 1. חשבונית מס בגין שכרו של המוסר – נספח ג' 2).

כזכור, גם הפעם סרב הנתבע לחתום על אישור המסירה.

ביום 17.7.10 נשלח לנתבע העתק מפסה"ד בדואר רשום עם אישור מסירה וגם הפעם כהרגלו סרב הנתבע לקבלו. (עותק מכתב הלוואי מיום 17.7.10 – נספח ד'. העתק אישור קבלת דואר רשום – נספח ד' 1. תצלום המעטפה ואישור המסירה – נספח ד' 2).

התעלמותו של הנתבע מכתבי ביה"ד שנשלחו אליו היא ביטוי לזלזול מתמשך בהליכי ביהמ"ש.

ביטול פסה"ד, אם בכלל, הוא משיקול דעת ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

בכתב התביעה טוען התובע כי בחודש 4/08 הלווה לאחיינו, הנתבע, 1,800 ₪ + 300 דולר, ובסכ"ה 2,850 ₪.

לא זו בלבד שהנתבע לא החזיר לדודו את ההלוואה אלא אף תקף אותו כשבא לדרוש את כספו, שכן הדוד המלווה היה זקוק לכספו.

ב"כ התובע פנה לנתבע במכתב דרישה להשבת הכסף, אך לא נענה. (המכתב מיום 18.2.10 + אישור משלוח בדואר רשום – מצורף כנספח לכתב התביעה).

הנתבע, שסרב לקבל את כתב התביעה, טוען כי מעולם לא קיבל הלוואה מן התובע או סכום כסף כלשהו.

עוד טוען הנתבע כי לפני חמש שנים פרץ סכסוך בינו לבין התובע מאחר שהתובע דרש לקבל פירות וירקות למשפחתו מחנותו של הנתבע.