אלמוני נ' טבק ואח'

1. לפני תביעה העוסקת בתוקפו של הסכם מכר דירה ובחלק מכספי התמורה בגין אותה דירה.

הסעד הראשי לו עותר התובע הוא הצהרתי: להורות כי הסכם מכר דירה שבין הנתבע 1 (כרוכש) לבין הנתבעים 2 ו- 3 (כמוכרים) נערך כדי להבריח את הנכס והוא בטל או מבוטל.

לחילופין מתבקש בית המשפט להורות לנתבע 1 להעביר לתובע כספים בסך של 650,000 ₪ אשר התובע טוען כי היו בידי הנתבע 1 כחלק מתמורת הנכס, במועד בו הוטל עיקול לטובת התובע, והועברו על ידי הנתבע 1 אל הנתבעים 2 ו- 3 או אל מי מטעמם במקום להעבירם לתובע.

רקע

2. הנתבע מס' 2 (להלן: "וימר") הורשע בביצוען של עבירות מין חמורות ונמשכות בעניינו של התובע בהיותו קטין. וימר היה מורה ומחנך של התובע בבית ספר בקהילה החרדית. וימר הורשע ביום 3.6.2012 (וביום 3.4.2013, לאחר תיקון כתב אישום שאינו רלוונטי לענייננו) (תפ"ח 8934-08-11 מדינת ישראל נ' וימר; להלן: "ההליך הפלילי").

דינו של וימר נגזר ביום 4.6.2013 והוא כולל בין השאר 13 שנות מאסר בפועל (בהתאם לדעת הרוב; דעת המיעוט סברה כי תקופת המאסר בפועל צריכה להיות ארוכה יותר).

3. הנתבעת 3 היא רעייתו של וימר (ולכל פחות הייתה רעייתו בזמנים הרלוונטיים) (להלן גם: "גב' וימר").

4. עובר לפתיחת ההליך הפלילי היו בני הזוג וימר בעלים של דירה ברחוב אהבת שלום בבני ברק (להלן: "הדירה").

5. בהסכם הנושא תאריך 1.2.2012 רכש הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), את זכויותיהם של הזוג וימר בדירה (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם").

6. ביום 5.2.2012 נרשמה לטובת הנתבע הערת אזהרה על הזכויות בדירה (להלן: "הערת האזהרה").