אלכסנדר נ' מדינת ישראל

החלטה

 בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה ביום 14.2.12 לאחר שיוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) בתקנות התעבורה.

לאחר ביצוע העבירה לכאורה, זומן המבקש להליך שימוע בפני קצין משטרה ותחת התייצבות במשטרה בחר המבקש להתקשר והודיע כי לא יגיע לשימוע.

בהתאם לחוק (סעיף 47 (ה) (ו) בפקודת התעבורה-תשכ"א-1961) הפעיל הקצין את שיקול דעתו והורה על פסילתו של המבקש למשך 30 יום בהעדרו.

ב"כ המבקש הסכים כי יש ראיות לכאורה לכך שהמבקש נהג במהירות 135 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

עוד טען ב"כ המבקש כי צו הפסילה אינו מנומק.

 חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

 דיון –

 עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה. 

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון "מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304)."

ביחס לטענה לפיה צו הפסילה אינו מנומק, הרי שקריאת הצו מראה על מצב עובדתי שונה.

צו הפסילה כולל נימוק שחלקו מודפס וחלקו רשום בכתב יד ולאחריו החלטה על פסילה לתקופה של 30 יום.

קצין המשטרה מאשר את הדברים הבאים בצו –

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, בהיותי משוכנע שיש יסוד להאשימך בעבירה בקשר לעבירת תעבורה שביצעת , פירוט העבירה: נהיגה במהירות של 135 קמ"ש במקום 90 קמ"ש בתאריך 14.2.12 בשעה .......אני עומד לפסול אותך מהחזיק ברשיון נהיגה"

המדובר בנימוק מלא וברור להפעלת שיקול הדעת של הקצין לגביו בחר המבקש שלא להתייצב ולא להשמיע דבריו בהליך שימוע אשר ניתן לו.

החלטת הקצין בנסיבות אלו סבירה, תקינה, ובהתאם לחוק וכללי המשפט המנהלי.

הופעל שיקול דעת, ניתן נימוק ואף ניתנה הזדמנות לשימוע.