אליעזר פלורסהיי ם נ' מועצה מקומית אלעד

פסק דין

לפני בקשה לאישור כתובענה ייצוגית של תובענה מינהלית אשר עניינה בגביית תשלום חודשי קבוע מהתושבים בתחום המועצה המקומית אלעד (להלן: המועצה המקומית), בגין אספקת שירותי תחזוקה, גינון וניקיון של שטחים פתוחים ברחבי המועצה (להלן: תחזוקת שפ"פ). לטענת המבקשים, גבייה זו נעשתה שלא כדין.

המועצה המקומית הודיעה על הפסקת הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). לפיכך, עניינו של פסק דין זה בגמול למבקש ובשכ"ט לב"כ המבקש לפי הוראות סעיפים 9(ג), 22 (ב) ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות.

1. כללי

המבקשים הינן תושבי הישוב אלעד (להלן: אלעד). המבקש 2 שימש בזמנים הרלוונטיים לתובענה כחבר המועצה המקומית ויו"ר ועדת ביקורת, וכיום משמש כסגן ראש המועצה.

החל משנת 1999, גובה המועצה המקומית מתושבי אלעד, בנוסף לתשלום הארנונה, תשלום חודשי קבוע בסך 10 ₪ עבור תחזוקת שפ"פ (להלן: התשלום). דרישת התשלום עבור תחזוקת שפ"פ מופיעה בסעיף במכתב דרישת הארנונה.

משהמבקש 1 חדל מלשלם את התשלום, לטענתו לאחר שגילה כי התשלום נגבה ללא סמכות, שלחה אליו המועצה המקומית ביום 5.7.02 מכתב התראה במסגרתו הודיעה כי אם לא ישלם את התשלום ואת יתרת הפיגורים, בסך 63 ₪, עד ליום 15.7.02, תאלץ להפסיק את הספקת המים לביתו או לעקל את משכורתו (נספח א' לבקשה). המבקש 1 פנה במכתבים מיום 11.7.02 ומיום 17.9.02 (נספחים ב' ו-ג' לבקשה) בדרישה למחוק את החיוב ולהסביר מדוע ובאיזו סמכות התשלום נגבה.

ביום 10.10.02 השיבה המועצה המקומית לדרישות המבקש 1 (נספח ד' לבקשה) כדלקמן:

"חיוב שפ"פ מבוצע על פי חוות דעתו של היועץ המשפטי של המועצה עו"ד עודד פלוס ועל פי הוראת גזבר המועצה רו"ח מר אמנון מקסימוב.

פנייתך תועבר ליועץ המשפטי של המועצה".

ביום 25.11.02 נשלח אל המבקש 1 מכתב התראה נוסף מאת המועצה המקומית, בו היא מודיעה כי אם לא ישלם את החוב בגין תשלום עבור תחזוקת שפ"פ, בסך 108 ₪, עד ליום 1.12.02, תאלץ המועצה מקומית להפסיק את הספקת המים לביתו םאו לעקל את משכורתו (נספח ה' לבקשה). נוכח מכתב התראה זה, שילם המבקש 1 את החוב (נספח ו' לבקשה).

לטענת המבקש 2, כחבר מועצה וכיו"ר ועדת הביקורת, פעל גם הוא על מנת שהמועצה המקומית תפסיק את הגבייה, אך ללא הואיל.

התובענה שלפני הוגשה בשני גלגולים. בתחילה, הגישו המבקשים בשנת 2002 תובענה אזרחית לבית משפט השלום ברמלה ובקשה לאשרה כייצוגית מכוח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ת.א. 4012/02). ההליכים בבית המשפט השלום נמשכו עד לפרסום חוק תובענות ייצוגיות. לאחר פרסום חוק תובענות ייצוגיות, ובהתאם להוראות החוק, ניתנה החלטת בית משפט השלום ברמלה על העברת הדיון להליך של תובענה מינהלית.

התובענה ובקשת האישור שלפני הוגשו ביום 15.1.07. ביום 31.5.07 הגישה המועצה המקומית תגובה לבקשת האישור, ובקשה לסילוקה על הסף. המועצה המקומית לא כפרה בכך שאין מקור חוקי לגביית התשלום כתשלום חובה, וטענה כי התשלום נגבה במתכונת הסכמית בין המועצה לנציגויות הבתים המשותפים, כתשלום רשות בגין שירות שמספקת המועצה. בין השאר, טענה המועצה בתגובתה כי "המועצה אינה נוקטת כל צעדי אכיפה בעניינם של תושבים אשר אינם משלמים את דמי השפ"פ. ידוע כי בעבר היו מספר בודד של מקרים בהם נשלחו התראות לפי פקודת המיסים (גביה) בקשר עם התשלום הנ"ל, ואולם זאת בשל טעות של פקידי מועצה, אשר הופסקה כליל מיד לכשנודע הדבר" (סעיף 29 לתגובה). עוד טענה המועצה המקומית כי: "גם העובדה שהתשלום עבור אחזקת שטחי השפ"פ מצורף לדרישת התשלום לארנונה אין ללמוד ממנה מסקנות מרחיקות לכת, שכן הדבר נעשה מטעמי נוחות אדמיניסטרטיבית גרידא" (סעיף 29 לתגובה).

ביום 3.1.08 הודיעה המועצה המקומית על הפסקת הגבייה. בהודעה נכתב:

"במסגרת הדיונים שנערכו במועצה לקראת אישור תקציב 2008, נערכו במועצה דיונים מעמיקים ובחינה מחודשת של המדיניות הנוהגת לעניין גביית תשלומי תחזוקת שפ"פ ועל-פיהם התקבלה החלטה, כי החל מחודש ינואר 2008, תופסק הגבייה בגין רכיב זה".

נוכח ההודעה על חדילה מגבייה, הודיעו הצדדים על הסכמתם כי התובענה תימחק ותינתן החלטה בשאלת ההוצאות.

2. הוצאות בתובענה מינהלית שבעקבותיה הודיעה הרשות על הפסקת הגבייה

השיקולים לפסיקת גמול לתובע ושכ"ט לבא כוחו מקום בו נדחתה או נמחקה התובענה על פי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מפורטים בסעיפים 22 ו-23 לחוק זה. סעיף 22(ב) מפרט את השיקולים לפסיקת גמול לתובע, כדלקמן:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: