אלימות אב כלפי ילדיו כעילת גירושין

רקע והליכים קודמים

הצדדים נישאו בשנת 2001 ולהם חמישה ילדים משותפים. הצדדים גרים בנפרד כארבע וחצי שנים: הבעל עזב את הבית ביום כ"ח בטבת התשע"ג (10.1.13) בעקבות צו הרחקה. לאחר תקופות הרחקה מצטברות של שנה ושלושה חודשים חזר הבעל לבית הצדדים, אולם חודשיים לאחר מכן עזבה האישה את הבית עם שלושה ילדים קטינים, ומאז הצדדים בנפרד.

בית הדין דן בתביעת הבעל לשלום בית ומנגד בתביעת האישה לגירושין.

הבעל הגיש את תביעת שלום הבית ביום י"ח בסיוון התשע"ג (27.5.13). האישה הגישה את תביעת הגירושין לבית הדין ביום י"ד באב התשע"ג (21.7.13), ולאחר מכן – ביום י"ד באלול התשע"ד (9.9.14) הוסיפה וכרכה לתביעת הגירושין את עניין חלוקת הרכוש.

בתחילת ההליך הילדים שהו אצל האישה, כיום שני הילדים הגדולים נמצאים במשמורת הבעל הגר בבית אביו ב[...] והילד הגדול לומד בישיבה. שלושת הילדים הקטנים נמצאים במשמורת האישה ב[...]

בבית המשפט התקיימו דיונים בעניין צו ההרחקה. כמו כן ענייני משמורת הילדים ומזונות הילדים נידונים בבית המשפט. בהוצאה לפועל מתקיים הליך גביית חוב המזונות במסגרתו הוטל עיקול על כספי הבעל להבטחת תשלום מזונות עתידיים.

הסמכות לדון בעניין חלוקת הרכוש נתונה לבית הדין אך דירת הצדדים נמכרה בהסכמה בבית המשפט.

התקיימו דיונים בבית הדין ונשמעו בהם טענות הצדדים, במהלך הדיונים השתנה הרכב בית הדין, ובית הדין יעשה שימוש בחומר שבתיק לפי האמור בתקנה ע"א לתקנות הדיון. במהלך הדיונים, ניסה בית הדין להביא את הצדדים להסכמות, ללא הצלחה. הצדדים נחקרו והובאו הוכחות, הוגשו סיכומים וסיכומי תשובה.

טענות הצדדים

טענות הבעל

הבעל מבקש להשכין שלום בית, טוען שטיפל בעצמו ושברווחה לא מצאו אצלו מסוכנות או אלימות. התקבל תסקיר מהרווחה שבו נאמר שלא נראתה אלימות אצל הבעל ושניתן לשקם את הבית. לא הייתה אלימות נגד האישה, מקרי האלימות היו רק נגד הילדים – למטרות חינוך ומחוסר הדרכה.

דירת הצדדים נמכרה, האישה עיקלה מחלק הבעל בדירה סך של 300,000 ש"ח ובכך היא מצרה את צעדיו ומונעת ממנו אפשרות לשכור דירה ב[...]

רוב הדברים שאמרה האישה הם שקריים, הדבר הוכח והפרקליטות אף סגרה את כל התיקים שנפתחו כתוצאה מתלונות האישה.

העובדה שחלק מהילדים נמצאים אצל הבעל מלמדת על כך שאין ממש בטענות האישה, גם שאר הילדים שאצל האישה דיברו עם הבעל על כך שהם רוצים לעבור אליו. בבית המשפט נפסקה משמורת משותפת והאישה הסכימה לכך – הסכמת האישה למשמורת משותפת מלמדת שאין ממש בטענותיה על אלימות האב כלפי הילדים. האישה נהגה באלימות רגשית כלפי הבעל שעה שניתקה אותו ממשפחתו החילונית והדבר הוליד בתוכו 'הר געש' שהתפרץ. עם מתן צו ההרחקה הראשון הסכימה האישה שהבעל יחזור לבית למרות צו ההרחקה, אלא שהבעל לא חזר בשל איומי פקידת הסעד.

כשלא היה לאישה עורך דין היה הסכסוך בר־איחוי.

התנהגות הבעל נבעה מחוסר הדרכה, הבעל חזר בתשובה ולא קיבל הדרכה מתאימה. הבעל הפנים את הדברים הטעונים תיקון, קיבל הדרכה ועתה אפשר לשקם את הבית. אין לקבל את חוות הדעת של הפסיכיאטרית ד"ר וישנה היות שהיא ניתנה לבקשת האישה, גם בית המשפט לא קיבל את חוות הדעת בהיותה בלתי־ניטרלית. בחוות הדעת של ד"ר אויפה נאמר שלא נמצאה אלימות אצל הבעל.

יש לדחות את תביעת הגירושין של האישה בהעדר עילת גירושין, וכי האישה הודתה שלא הייתה אלימות פיזית של הבעל כלפיה. האישה לא הצליחה להוכיח קיום אלימות מילולית. הפירוד לא יכול להוות עילת גירושין שכן חוטא לא יצא נשכר, בהיות הפירוד לא מוצדק ובא בשל מאיסות האישה בבעל. האישה היא שדחתה את כל ניסיונות הפשרה של בית הדין. במסגרת הסיכומים טענה האישה טענות חדשות כנגד הבעל שכלל לא הועלו בדיונים ויש להתעלם מהן.

האישה הפסידה כתובתה כדין מורדת.