אליהוא נ' גויטע

פסק דין

לפני מספר שנים התובעת ובעלה לשעבר הגישו תביעה ביחד עם קטין לפיצוי כספי בבית משפט המחוזי בירושלים (ת.א. 6270/04) כאשר הנתבעת, עורכת דין במקצועה, ייצגה אותם.

בשלבים הראשונים של הדיון התובעת הייתה מיוצגת על ידי פרקליט אחר, עו"ד ארן אמיר. כתוצאה מכך הוסכם בין הנתבעת לבין עו"ד ארן אמיר כי כאשר היא תקבל את שכ"ט בסוף הדיון הנתבעת תעביר לו סכום מסוים – 10% מ- 225,000 ₪, קרי 25,000 ₪.

הסדר זה היה ידוע לתובע ולהסכמתה.

התיק הסתיים בפסק דין ביום 14.7.08.

בתביעה זו התובעת טוענת שהנתבעת הפרה את ההסדר עם עו"ד ארן אמיר בכך שלא דאגה להעביר לו את הסכום המובטח לו.

בתביעה היא טוענת שהנתבעת לקחה לעצמה את חלקו של עו"ד ארן אמיר ובכך ,למעשה, שלשלה

לכיסה את כספי התובעת. מכאן תביעתה לסכום של 25,000 ₪.

הנתבעת פנתה לבית המשפט בבקשה לדחות את התביעה על הסף, מעטעם העדר יריבות.

כב' הרשמת הבכירה רינה הירש דנה בבקשות ביום 19.9.12 וכך כב' הרשמת סיכמה את עמדת התובעת:

" אישרה התובעת כי הסכום הנתבע הינו הסכום שהיה צריך להיות מועבר לעו"ד אמיר ולו הייתה הנתבעת מעבירה את כל שכ"ט שנפסק לעו"ד לא הייתה לה טענה כלפי הנתבעת בתיק" (עמ' 1 לפרו' שורות 11-13).

בתגובה להערה זו השיבה הנתבעת:

"הכסף הועבר לעו"ד אמיר. אין לי כאן אסמכתא אבל אני יכולה להציג אותה".

הוסיפה הנתבעת שאם היא הייתה חייבת לעו"ד אמיר "שקל או שניים הוא היה יודע איך לקחת אותו ממני". (שם שורה 24)

אולם כב' הרשמת לא קיבלה בקשת הנתבעת ונתנה הוראות להגשת כתב הגנה.

הדיון בתיק לגופו התנהל בפני ביום 11.3.13 וביום 21.10.13 . עמדת הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה היא שההסדר בינה לבין עו"ד אמיר נעשה לפנים משורת הדין ואין לתובעת כל מעמד להגיש תביעה זו.

הנתבעת גם ראתה לנכון להשמיץ את התובעת ובין היתר טענה שהיא איימה להפליל את עו"ד אמיר באשמת שווא של אינוס (סעיף 11 לכתב ההגנה), טענה זו ,כמו רוב טענות הנתבעת בכת הגנתה, בכלל לא קשורה למחלוקת בין בעלי הדין.

אולם לגופו של ענין, הנתבעת טענה ששילמה לעו"ד אמיר את הכסף שמגיע לו.

"שולמה לו דרישתו במלואה ולא נותרה בפפי עו"ד אמיר טענה ו/או פניה לח"מ".

הנתבעת גם חזרה על טענה זו במהלך הדיון: