אליהו נ' אברהם ואח'

פסק דין

רקע כללי וההליך שלפני:

לפני שתי תובענות אשר הגיש התובע, מר רחמים אליהו, בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

התביעה בתיק 4950/03 הוגשה כנגד מר גבי אברהם, יוסף כהן, יצחק דוד אליהו, שלמה אבנר ויוסף חיים בסך של 150,000 ₪. במוקד תביעה זו שלושה מכתבים: שניים מיום 16.8.1996 ואחד מיום 19.5.1996. בכתב התביעה נטען כי מכתבים אלו חוברו והופצו על ידי הנתבעים וכוללים דברים לא אמת כנגד התובע ומכפישים את שמו.

בתביעה שהוגשה במסגרת תיק 5424/03 תובע התובע את מר גבי אברהם, מר יוסף כהן ומר יצחק דוד אליהו בסך של 100,000 ₪. עילת התביעה בתיק זה הינה מכתב מיום 26.9.1996 אשר נטען כי מתייחס לתובע והופץ לגורמים שונים. בנוסף טוען התובע כי ביום 27.10.1996 או בסמוך לכך הופץ על ידי הנתבעים מכתב נוסף המכפיש את שמו.

שתי התביעות הוגשו ביום 1.3.2003.

טענות ההגנה של הנתבעים בתביעה 5424/03 הם כדלקמן:

הנתבעים בתביעה 5424/03 הודו כי כתבו את המכתב מיום 26.9.1996. יחד עם זאת, טוענים כי מכתב זה בא לסתור מכתב שנכתב על ידי התובע ביום 1.8.1996.

כנגד התובע הוגשה על ידי הנתבעים קובלנה פלילית בגין המכתב מיום 1.8.1996 והוא הורשע בבית משפט השלום בעפולה. בית משפט השלום בעפולה מצא אחת לאחת את טענות הנתבעים במכתבם מיום 26.9.1996 כנכונות ולכן אין עילת תביעה בגין מכתב זה.

הפרסום נעשה כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסם קודם לכן.

התובע הגיש את תביעתו בשיהוי.

טענות ההגנה בתביעה 4950/03 הם כדלקמן:

התביעה התיישנה ולחילופין הוגשה בשיהוי רב.

הנתבעים הכחישו כי חיברו והפיצו את המכתבים מיום 16.8.1996.

הנתבעים טוענים לחילופין להגנות שונות הקבועות בחוק כגון שהמכתב היה בגדר הבעת דעה על התנהגות של התובע או המכתב היה הגנה על אינטרס כשר של הנתבעים אשר בא בתדובה למכתב מכפיש של התובע עצמו. המכתב בא להכחיש או לגנות לשון הרע שפורסם קודם לכן.

התיישנות ושיהוי:

אתחיל בתביעה בתיק 4950/03. בכל הקשור למכתב מיום 19.5.1996 עילת התביעה התיישנה שכן חלפו מעל שבע שנים מיום עריכת המכתב. באשר למכתבים מיום 16.8.1996 אמנם חלפו יותר משבע שנים בין פרסומם לבין הגשת התביעה אך מאחר והיום האחרון להגשת התביעה נופל בפגרת הקיץ של שנת 2003 המועד האחרון מוארך ליום 1.9.2003 ואכן תביעה זו הוגשה ביום האחרון להתיישנות קרי ביום 1.9.2003. לכן אני דוחה את טענת ההתיישנות לגבי המכתבים מיום 16.8.1996 ומקבלה ביחס למכתב מיום 19.5.1996.

באשר לטענת השיהוי אשר מתייחסת לשתי התובענות הנני סבור כי דין הטענה להידחות.

אמנם התביעות הוגשו על סף ההתיישנות יחד עם זאת שוכנעתי מדברי התובע כי הדבר היה בשל מצבו הכלכלי הרעוע כטענתו. עובדה היא כי התובע לא הצליח לגייס זמן רב את הפקדון עליו הורה בית המשפט. לחובת התובע רשימת תיקי הוצל"פ בסכומים נכבדים (ראה נ/6) ולכן ההשתהות בהגשת התביעות לא נבע מזניחתן. לכן אני דוחה את הטענה.

תביעה 4950/03 – יריבות: