אליג' נ' מדינת ישראל - ופרקליטות המדינה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין

החלטה

ביום 15.5.14 הגיש המבקש בקשה לביטול או לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי.

בהחלטתי מיום 16.5.14 עמדתי על כך שעל פניו, לא הוכיח המבקש זכותו המוכרת במבנה, נשוא צו ההריסה, בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), וכמצוות נוסח התוספת הראשונה.

כמו כן, עמדתי על האיחור הניכר בהגשת הבקשה, בשים לב להוראות התקנות.

לאור האמור, קבעתי כי על המבקש להגיש בקשה חדשה, במסגרתה יבאר מהי זכותו המוכרת במבנה, כמו גם את פשר השיהוי הניכר בהגשת הבקשה.

באשר לטענת המבקש כי הוועדה המחוזית אמורה הייתה להיוועץ בוועדה המקומית, טרם הוצאת צו ההריסה המנהלי, ציינתי כי על המבקש להבהיר באיזה תחום שיפוט מצוי המבנה, ומהו מקור ידיעתו לגבי אי קיום חובת ההיוועצות.

כמו כן, לגבי טענת המבקש כי לא נערך לו שימוע עובר להוצאת צו ההריסה המנהלי, קבעתי כי המבקש יבהיר מניין הוא שואב טענתו בדבר חובת השימוע הנטענת, כאמור.

ביום 22.5.14 הגיש המבקש בקשה חדשה, במסגרת טען כי הינו בעל זכות עמידה, בשים לב לכך שהוא ובני משפחתו שוכרים את המקרקעין מהמועצה האזורית בני שמעון.

ואולם, מעבר לעובדה כי לא צורפו אסמכתאות מתאימות לבקשה, הרי אף אם יוכח קיומו של הסכם כאמור, פשיטא כי המועצה האזורית יכולה, לכל היותר, להקנות לאחר זכויות קנייניות במקרקעין (ככל שקיימות לה זכויות כאלה), ואילו ההיבט התכנוני נתון לסמכותו הבלעדית של המוסד התכנוני. בנסיבות אלה, לא מחוור כי המבקש הינו בעל זכות עמידה, לאור הוראות התקנות וההלכה הפסוקה בנדון.

המבקש לא התייחס להחלטתי בעניין חובתו להבהיר באיזה תחום שיפוט מצוי המבנה, ומהו מקור ידיעתו לגבי אי קיום חובת ההיוועצות. תחת זאת, טענת המבקש בנדון לא הייתה מחוורת די הצורך, ומכל מקום, לא הוברר כי הינה תואמת ההלכה הפסוקה בנדון.

אף באשר לחובת השימוע, המבקש התייחס באופן כללי לחשיבות הליך השימוע במשפט המנהלי, הגם שבעניינינו תכליתו של סעיף 238א לחוק, וההלכה הפסוקה בנדון, אינם משקפים מסקנה מוכרחת כנטען.

באשר לאיחור בהגשת הבקשה, נטען כי נוסח הצו הינו בשפה העברית, והמבקש לא הבין תוכנו, ועל כן, חל עיכוב בהגשת הבקשה.

על פי הוראות תקנה 6 לתקנות הנ"ל, ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא התקיימו בה התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

חרף האמור, סבורני כי ראוי במקרה דנא לדון בבקשה לגופה, תוך שהתרופה לאי העמידה בתקנות, יכולה לבוא לידי ביטוי בדרך של פסיקת הוצאות הולמות, אשר פגיעתן במבקש פחותה ומידתית יותר. בחשבון פסיקת ההוצאות אפשר כי ביהמ"ש ייקח בחשבון כי עיתוי מועד הגשת הבקשה פגע, ככל שכך אומנם יוכח, בהיערכות המשיבה לביצוע הצו ובעלויות הכספיות שנגזרו מכך.

קובע לדיון בנוכחות המצהירים ליום 2.6.14 בשעה 09:00

המשיבה תגיש תגובתה עד ליום 1.6.14 בשעה 11:00.

בין היתר, בשים לב לאמור לעיל, הריני מורה על עיכוב ביצוע הצו בכפוף להפקדה בסך 15,000 ₪, במזכירות בית המשפט, להבטחת הוצאות המשיבה היה ותידחה הבקשה.

עיכוב הביצוע ייכנס לתוקפו רק לאחר המצאת אישור על ביצוע ההפקדה לידי המשיבה, באמצעות בא כוחה, ומובהר כי כל עוד לא הומצא לידי ב"כ המשיבה אישור על ביצוע ההפקדה רשאית המשיבה לבצע את צו ההריסה, אחר עבור המועד שנקבע להפקדת הסכום.

הפקדת הסכום האמור לא תיעשה לאחר ה-28.5.14 בשעה 12:00. מזכירות בית המשפט מתבקשת להקפיד על יישום הוראה זו.

בפתח הדיון ייערך ב"כ המבקש להבהיר האמור לעיל, כמו גם כיצד, לטענתו, בא המבקש בגדר המונח "רואה עצמו נפגע על ידי צו הריסה מנהלי", בהתאם להוראת סעיף 238א(ז)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, וההלכה הפסוקה בנדון.