אלי שבח נ' עבודי אדי ואח'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן) מיום 7.12.2010

פסק דין

הרקע לסכסוך

1.המשיבים 1-2 ("עבודי") בנו את ביתם בישוב רמת צבי. הבית נבנה נמוך מן המתוכנן בכ-65 ס"מ. מכאן באה תביעתם לפיצוי על נזקיהם, שהופנתה נגד בעלי מקצוע שונים, שאת שירותיהם שכרו עבודי לשם בניית הבית. התביעה הופנתה כלפי האדריכל שתכנן את הבית ופיקח על הבניה "פיקוח עליון" (הוא המשיב 3, ולהלן – "דביר" או "האדריכל דביר"), כלפי המהנדס שפיקח על הבניה מטעם עבודי (הוא המשיב 4), נגד הקבלן שבנה את הבית (המשיב 5), ונגד המודד שביצע את מלאכת סימון הגבהים בשטח (הוא המערער, ולהלן "שבח" או "המודד שבח").

פסק הדין בבית המשפט קמא

2.בית המשפט קמא מינה מומחה מטעמו, המהנדס והשמאי דן ברלינר, וזה חיווה את דעתו, כי בניית הבית בגובה השגוי נבעה מהתרשלותם של המעורבים השונים בבנייתו, והמליץ לחלק את האחריות באופן הבא:

המודד שבח – 65%.

האדריכל דביר – 20%.

המהנדס (משיב 4) – 10%.

את הקבלן (משיב 5) לא מצא המומחה אחראי בהתרשלות על הליקוי שנמצא.

על עבודי, מזמיני העבודה, המליץ המומחה להטיל אשם תורם בשיעור של 5%.

3.בית המשפט קמא אימץ את המלצותיו של המומחה, לאחר שזה נחקר על חוות דעתו. עם זאת, נוכח דברים שנאמרו מפי המומחה בחקירתו הנגדית תיקן השופט קמא את חלוקת האחריות וחייב את הקבלן ברזני בשיעור של 10% מכלל הנזק. פועל יוצא מכך חולקה האחריות בין המעורבים השונים בבניה כך:

המודד שבח – 63.33%.

האדריכל דביר – 18.33%.

המהנדס (משיב 4) – 8.33%.

הקבלן (משיב 5) – 10%.

אשם תורם של עבודי – 5%.

4.שיעור הפיצויים הועמד על סך של 91,519 ₪ ליום 15.10.2006, לפי שהמליץ המומחה מטעם בית המשפט.

הערעור

5.שבח ערער על פסק הדין, ואת ערעורו הפנה לקביעותיו השונות של בית המשפט. עם זאת, במהלך הדיון בערעור ביקש שבח לוותר על טענותיו, למעט האופן בו חולקה האחריות בינו לבין דביר. לשיטתו – חלקו באחריות לגרימת הנזק נופלת בהרבה מזו שנקבעה בידי השופט קמא (63.33%), ואת מירב האחריות צריך היה להטיל על האדריכל דביר, או לכל הפחות להגדיל את אחריותו של האחרון, על חשבון הפחתת שיעור אחריותו שלו.