אלי ואח' נ' קבלו ואח'

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שמקורן בתאונת דרכים שאירעה ביום 12.6.09 בצומת הכניסה לישוב מעלה מכמש. התובע (נתבע שכנגד) הגיע לצומת הכניסה מהכביש הראשי וביקש לפנות ימינה לכיון הישוב. בסמוך למקום הפניה ארעה התאונה. כל צד טוען שהתאונה נגרמה באשמתו של הצד שכנגד.

התובע טוען כי הנתבע, שנסע ברכב שיצא מהישוב, נסע בצד שמאל של הדרך משום שרצה לפנות שמאלה בצומת. התובע הבחין בו וניסה לברוח לצד ימין שלו אך עקב מעקה הבטיחות לא יכל לברוח יותר והנתבע 1 פגע בו במרכז האופנוע.

הנתבע טוען כי התובע לקח את הסיבוב באופן רחב, כיון שהגיע במהירות ומדובר בפניה חדה. כיון שהוא ראה שהתובע מגיע עם האופנוע לנתיב נסיעתו הוא הסיט את הרכב לצד שמאל לכיון נתיב הנסיעה המיועד של התובע וזאת כדי למנוע את התאונה. התובע התבלבל וסטה אף הוא לימין שלו (לכיוון הנתיב הנכון של נסיעתו) ואז ארעה התאונה. התאונה ארעה בנתיב נסיעת התובע ואולם בנסיבות שפורטו.

הצדדים העידו בפני כאשר כל צד חוזר על טענותיו לגבי אופן הארוע .

בחנתי את טענות הצדדים ולטעמי יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה הנגדית.

ראשית, ברור, גם לפי עדותו של הנתבע 1 כי התאונה ארעה בנתיב נסיעת התובע. היינו בעת אירוע התאונה 2 כלי הרכב היו בנתיב התובע. עצם עובדה זו מחזקת את טענות התובע באשר לאופן אירוע התאונה ולמעשה מעבירה לנתבע את הנטל להסביר מה רכבו עשה בנתיב שהוא אינו נתיב נסיעתו.

שנית, מדוח המשטרה שנכתב בסמוך לאחר התאונה ואשר צורף על ידי הנתבעים לכתב ההגנה עולה כי רכב הנתבע נמצא מעבר לקו ההפרדה לבן על הכביש בכיוון התנועה הנגדי באופן לא תקין.

דבר שלישי, מדוח המשטרה עולה כי הנתבע עזב את מקום התאונה לפני שהמשטרה הגיעה על אף שידע שהמשטרה עומדת להגיע. דבר זה יכול אף הוא ללמד על כך שהנתבע סבר, בזמן אמת, שהוא אחראי לתאונה.

דבר רביעי, הנזקים ברכב הנתבע היו בצידו השמאלי של הרכב. אילו התאונה היתה מתרחשת כפי שטען הנתבע היינו שהוא סטה לנתיב נסיעת התובע עקב כך שהתובע עשה סיבוב רחב לנתיבו ולאחר מכן גם התובע סטה לאותו כיון הפגיעה היתה אמורה להיות בצד הימני של רכב הנתבע.

באשר לנזקים

הנתבעים טענו בסיכומיהם כי אין מקום לפצות את התובע משום שהוא לא בעל הרכב אלא זק"א חסד של אמת היא בעלת הרכב. טענת הנתבעים היא כי לא ניתן להמחות תביעה בנזיקין, ואולם אין לקבל טענה זו מכמה סיבות:

א. הטענה לא נטענה בכתבי הטענות.

ב. זק"א המחתה לתובע את הזכות לקבל פיצויים כתוצאה מהנזק שנגרם לאופנוע. על פי הפסיקה אף אם לא ניתן להמחות תביעה בנזיקין, ניתן כן להמחות את הזכות לקבל פיצוי וזה מה שנעשה במקרה זה. התובע צרף אישור של זק"א לפיו הוא יהיה זכאי לכספי הפיצויים..

באשר לגובה הנזק

התובע צרף שמאות ממנה עולה כי לאופנוע נגרם נזק שהוא אבדן מוחלט. השמאי לא ציין בחוות הדעת מה ערך השרידים. בנוסף, התובע תבע את הנזקים שנגרמו בתאונה ולא את ערך האופנוע לכן, ומאחר ומוסכם שהאופנוע לא תוקן, אין מקום לחייב מע"מ על עלות התיקונים שלא בוצעו. בנוסף לאמור על פי הקבלה שצורפה לכתב התביעה, את שכר השמאי שילמה זק"א ולא התובע. התובע קיבל מזק"א את הזכות לקבל רק את הפיצוי ולא את מה ששולם לשמאי. כמו"כ תבע התובע סכום של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש ללא מתן הסבר כלשהו לסכום הנתבע שהוא גבוה בפני עצמו.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך 32,500 ₪ וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.