אלטויל נ' בן שטרית

פסק דין

1.בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 7.12.09 שבה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

השתתפות עצמית 800 ₪

הפסד הנחת העדר תביעות248 ₪

הפסד זמן ועוגמת נפש500 ₪

סה"כ1,548 ₪

2.לדברי התובעת היה יום חורפי עם גשם והכביש היה רטוב. כאשר הגיעה התובעת בכביש 551 לעיקול המוביל לכביש 444 החליק רכבה וחזיתו הסתובבה מעט ימינה. אז פגע ברכבה רכב הנתבעת מאחור משום שלא שמר על מרחק. תובעת טענה נמרצות שלא חסמה את הנתיב של הנתבעת.

3.לגרסת הנתבעת, כאשר התובעת עצרה, היא חסמה לנתבעת את הדרך:

"כמה שיכולתי לבלום והכביש היה רטוב פשוט החלקתי

לכיוון שלה."

(עמ' 2, שו' 28-29)

הנתבעת אף טענה שהיה במקום כתם שמן – כך לדבריה, חשבו התובעת והנתבעת.

4.לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

א.כללית העדפתי את גרסת התובעת בדבר קרות התאונה.

ב.גם לדברי הנתבעת, כלי רכב אחרים הצליחו לחלוף על פני כלי הרכב של

בעלי הדין – דבר שמעיד על כך שהתובעת לא חסמה את הנתיב כלל.

ג.באשר לעניין השמן, מקובלים עלי דברי התובעת, שכאשר הגיעו שוטרים למקום, בעלי הדין שאלו אם יש שמן בכביש – השוטרים השיבו בשלילה – ומשום כך לא עצרו את התנועה.

ד.סבורני כי הנתבעת לא שמרה על מרחק וזו הסיבה לתאונה.

ה.באשר לגובה הנזק, לא מצאתי מקום לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש או בזבוז זמן.