אלחרר נ' חברת בטוח שירביט

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע. הצדדים הסכימו שינתן פס"ד על בסיס המסמכים שבתיק וסיכמו טענותיהם.

התובע,יליד 1948, נפגע בתאונת דרכים ביום 8.6.07 כשנהג ברכב שביטחה הנתבעת. הוא פונה לבי"ח והתלונן על כאבים בראשו, צווארו, גבו ובבית החזה, אושפז ונבדק. בעקבות התאונה נזקק התובע לטיפולי פיזיותרפיה ונמצא במעקב רפואי. מוסכם שהנתבעת חבה בגין נזקי תאונה זו. ד"ר ישראל כספי,המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי קבע בחוות דעתו כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובע נכות צמיתה וכי כאביו נובעים ממכלול השינוי הניווני. בחוות דעתו המשלימה לא ראה לשנות את מסקנתו והוסיף כי " כג"ת עם הפצעה לרגליים, אבחון היצרות תעלה והמלצה לניתוח היו כבר עובר לתאונה בה עסקינן". ד"ר אבי חפץ, המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש בתחום א.א.ג קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 3% בגין ירידה בשמיעה. ד"ר חפץ קבע כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין טינטון. לדבריו, כבר בתאריך 24.3.86 התלונן התובע על טינטון ותלונתו הראשונה נרשמה כארבע וחצי חודשים לאחר התאונה, דבר המעלה ספקות לגבי הקשר בין התאונה לתלונה. עוד ציין כי "גם לאחר מכן אין ביקורים נוספים עם תלונה של טינטון כפי שהיינו מצפים מחולה עם תלונה כרונית וקבועה כגון זו". יש לציין כי המומחים לא קבעו לתובע תקופת אי כושר זמנית בעקבות התאונה.

התובע מעריך את נכותו התפקודית בשיעור 10% ומציין כי הוא עובד בסביבת מכונות מרעישה המסבה לו כאבים באוזניו בעקבות הטינטון. ראוי לציין כי לתובע נגרמה בשל התאונה נכות קלה ובהתאם לקביעתו של ד"ר חפץ הטינטון ממנו סובל התובע לא נגרם בשל התאונה לפיכך ראיתי לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע אינה עולה על נכותו הרפואית.

התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נאלץ להיעדר מעבודתו במשך 74 ימים רצופים וחישב את הפסד השתכרותו בעבר על בסיס שכר יומי של 281₪. הנתבעת חישבה את ההפסד לפי 202₪ ליום ו- 62 ימי אי כושר בתוספת נסיעות. היא ציינה שבניגוד לאישורים שהגיש התובע, המומחים מטעם ביהמ"ש לא קבעו לו תקופות אי כושר בגין התאונה. מהמסמכים שהוגשו עולה כי ניתן אישור אי כושר עבור התקופות שבין 18.6.07-22.8.07 ועבור תקופה נוספת 17.11.07-3.12.07 אולם עפ"י אישור המעביד התובע נעדר מעבודתו רק בתקופה 18.6.07-30.8.07 בלבד. לאור זאת אני אומד את הפסדי ההשתכרות של התובע בעבר ב- 15,000 ₪.

התובע טוען שנכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. לטענתו, נכותו תגביל אותו בעבודתו כאיש אחזקה כפי שתיפקד עובר לתאונה. התובע מבקש להתחשב בגילו, בהשכלתו התיכונית ובעבודתו הפיזית אשר לדבריו יכבידו עליו להמשיך בעבודתו או להשתלב בעבודה אחרת. בנוסף, מבקש התובע לפצותו בגין הפסדי פנסיה שיגרמו לו הנתבעת טוענת שלנכותו הרפואית של התובע אין משמעות תפקודית, התובע שב לעבודתו ושכרו עלה וכי מהתיעוד הרפואי עולה כי כושר עבודתו של התובע היה מוגבל עובר לתאונה ובלי קשר אליה. אכן, נכותו התפקודית של התובע, מזערית, לכלכ היותר. ד"ר חפץ קבע שאין לייחס את הטנטון לתאונה. לתובע נקבעה נכות מזערית בגין ירידה בשמיעה, הוא שב לעבודה ושכרו לא נפגע. ככל שיגרום הדבר לפגיעה בשכרו באופן כלשהו בעתיד, מדובר בספקולציה ובפגיעה קטנה ומצומצמת, אשר אין להעריכה בחישוב קונבנציונאלי. אני אומד גלובאלית את נזקו של התובע בשל הירידה העתידית בכושר השתכרותו בסך 10,000 ₪

בשים לב להכללים בדבר פיצוי נזק לא ממוני בגין נכויות הנופלות מ- 10% אני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך 5,000₪.

התובע טוען שנגרמו לו הוצאות נסיעה מוגברות לקבלת טיפולים רפואיים ולבדיקות שונות. לטענתו,בעקבות התאונה עבר טיפולי פיזיותרפיה ויזדקק לטיפולים נוספים כמו גם לתרופות שונות. על אף שמדובר בנזק מיוחד לא הגיש התובע קבלות לצורך הוכחת הוצאותיו הנטענות בעבר. את הוצאותיו הרפואיות אמורה לכסות גם בעתיד קופ"ח שבה הוא מבוטח. ככל שיהיו הוצאות נסיעה לטיפולים בעתיד, אם בכלל, לאור הנכות המזערית שנפסקה, עלותם הכלכלית זניחה. לאור זאת, איני פוסק לתובע פיצוי בראש נזק זה.

התובע טוען כי במהלך תקופת אי הכושר הסתייע רבות ברעייתו ובבני משפחתו ונוכח מצבו הרפואי סביר להניח שיזדקק להם בשנית. הנתבעת טוענת כי לנוכח הנכות שנקבעה לתובע ומאחר ולא צורפו ראיות לתמיכה בטענותיו, אין מקום לפצותו. לתובע נקבעה נכות מזערית והמומחים לא מצאו לנכון לקבוע נכויות זמניות או תקופות אי כושר. כמו כן התובע לא היה במצב סיעודי ולכן העזרה שנדרשה לא חרגה מהמקובל בין בני משפחה. עם זאת סביר בעיני שהתובע נזקק לעזרה מוגברת בסמוך לתאונה. אני מעריך עזרה זו בסך 1,500 ₪ .

מכאן, שסך כל נזקי התובע 31,500₪. מאחר ולתובע לא נקבעה נכות בתחום האורטופדי, מסכום זה יש לנכות את עלות חוו"ד ד"ר כספי בסך 4,620₪. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע 26,880₪ בתוספת שכ"ט עוד בשיעור 13% ואגרת המשפט.

ניתן היום, ה' אדר א תשע"א, 09 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.