אלון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק - דין

1.הוגשה תביעה להכיר באירוע לבבי שארע לתובע ביום 24.12.07 כפגיעה בעבודה.

2.בטופס התביעה למל"ל נכתב:

"הגעתי לבונדד אדנים באשדוד על מנת להעמיס את המשאית במוצרי חשמל. העמסה נעשית בעזרת מלגזה. במהלך המתנה בתור התפתח ויכוח חריף וקולני ביני לבין נהג נוסף מי יעמיס ראשון ובעקבות זאת חשתי כאבים איומים בחזה".

3.בחקירתו על ידי חוקר המל"ל אמר התובע:

"ב 24.11.07 הגעתי בבוקר למשרד באשדוד לקבל סידור עבודה, שאני נוסע בבוקר מביתי לגבעתיים עד למשרד באשדוד...

הייתי צריך להעמיס את המקררים מהמחסן בעזרת העובד הנוסף יצחק קלברס. לפני שהספקתי להרים מוצר כלשהו, הרגשתי כאבים בחזה פתאומית. נהגים בסביבה ליד המשרד הבחינו שאני לא מרגיש טוב... שכבתי לנוח בכניסה למשרד והזמינו אמבולנס..."

עוד הוסיף התובע:

"אני רוצה לציין שלפני שהרגשתי את הכאבים התווכחתי עם נהג נוסף של החברה בשם בני אורן לגבי מי יכנס למחסן להעמיס ראשון...

מדובר בויכוח של 2-3 דקות, שכל אחד מאיתנו רוצה להצדיק את עצמו. אנחנו חברים בדרך כלל. הויכוח לא היה בכעס או עצבים ותוך כדי הויכוח התחלתי להרגיש כאבים בחזה..."

ובהמשך תיאר את הויכוח:

"זה היה ויכוח חברי ולא היה כעס... אנחנו חברים עד היום..."

בתצהירו אמר התובע:

"במהלך המתנה בתור לטעינת המשאית התפתח ויכוח אשר ארך כ- 2,3 דקות ביני לבין נהג נוסף בני אורן שמו, לגבי מי הבא בתור להיכנס להטעין את משאית, כאשר לטענתו הוא היה הבא בתור ואני חשבתי שאני הייתי לפניו ולכן אני הבא בתור. הויכוח בינינו התפתח והתלהט הפך להיות חריף וקולני ומהלכו הייתי במתח ובסערת רגשות רבה ועצבנות ותוך כדי הצעקות חשתי בכאבים חזקים בחזה וקושי בנשימה".

5.בעדותו הגדיל והוסיף:

"זה היה בכעס אבל אנחנו חברים. זה הגיע כמעט לידיים".

"זה כעס רגעי. הוא רצה להכנס לפניי ולא נתתי לו והתחילו צעקות וקללות וכמעט ידיים ובאו והפרידו ביננו"

"היינו חברים ועד היום אנחנו חברים".

6.התובע לא סיפר בבית החולים בו אושפז על ויכוח כלשהו (נ/2). לטענתו לא סיפר "כי לא שאלו".

7.התובע ביקש לזמן לעדות את חברו, בני אורן.