אלהרר נ' הפועל עירוני יקנעם

החלטה

1.בכתב התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי פנסיה ודמי הבראה.

2.בבקשה שבפני, עותרת הנתבעת לעיכוב הליכים בתיק והעברת התובענה למוסד לבוררות של איגוד הכדורסל (להלן: "המוסד לבוררות") מכח הוראות חוק הספורט, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק הספורט") וחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

בקשת הנתבעת נסמכת על הוראות סעיף 11 לחוק הספורט ותקנון המוסד לבוררות.

3.בתגובתו לבקשה, הביע התובע התנגדות לה כשהוא טוען כי הזכויות נשוא התביעה הינן זכויות קוגנטיות אשר אינן יכולות לשמש נושא לבוררות.

4.בסעיף 10 לחוק הספורט נאמר כך:

"(א)התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין

של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר

משמעת, שיפוט פנימי, ... שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים

ולבעלי תפקידים אחרים.

(ב)...

(ג)התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים

ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט.".

ובסעיף 11 לחוק הספורט נקבע:

"הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות

במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים

שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאות השיפוט הפנימית העליונה בענייני

משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט.".

5.מול הוראות חוק הספורט הנ"ל עומדת הוראת סעיף 3 לחוק הבוררות בה נקבע "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים.".

בהתייחסו להוראת חוק זו, פסק בית הדין הארצי כדלקמן: