אלדן נ' מימון ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה לפסק דין הצהרתי בה מתבקש ביהמ"ש להכריז על בטלותו של הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בהליך קודם (ת.א. 498/96) ואשר קיבל תוקף של פסק-דין ביום 10.3.03.

התביעה הוגשה לביהמ"ש בחודש פברואר 2010, דהיינו 7 שנים לאחר מועד הינתן להסכם הפשרה תוקף של פסק-דין.

לאחר שההליך נמחק ע"י מותב קודם ולאחר שהחלטת המחיקה בוטלה ע"י ביהמ"ש העליון נותב התיק לדיון בפני.

בפתח ישיבת ביהמ"ש הראשונה בפני, עתר התובע למחיקת התביעה בגינה אף הגיש בקשה מתאימה בבוקר הדיון.

בבקשה נטען כי התובע חסר "יכולת לנהל משפט כרגע, להגיע תוך ניהול מאבקים עם רוכבי אופנועים ומכוניות שונות ועם מטרידים אחרים בדרכי לנהל משפט", וכי גורמים אינטרסנטיים מאיימים לרצחו נפש "על בסיס יומי". בדיון הוסיף התובע "אין לי עניין כרגע להמשיך ולעשות את התיק בישראל".

הנתבע עתר לדחיית התביעה, חלף מחיקתה וזאת על מנת להביא סוף סוף לסיום הפרשיה.

לשאלת ביהמ"ש באם בקשת המחיקה אקטואלית אף אם ביהמ"ש יסבור כי יש לדחותה ולא למחקה, השיב התובע בחיוב, אולם דקות ספורות לאחר סיום הדיון, הוגשה לביהמ"ש הודעה כי התובע חוזר בו מהודעתו זו והוא עומד על כך כי תביעתו תמחק ולא תדחה.

יש ממש בבקשת הנתבע שכן התובע אינו יכול לנופף מולו את חרב התביעה ללא הגבלת זמן שהרי מאז מתן פסק הדין כבר חלפו 9 שנים ותקופת ההתיישנות חלפה זה מכבר, מה גם שסיכויי התביעה קלושים ביותר והיא מושתתת על עובדות מוזרות ביותר, בלשון המעטה.

יחד עם זאת, התובע עתר למחיקה ולא לדחייה, עת פירושה של דחייה הינו יצירת מעשה בית דין ונעילת דלתות ביהמ"ש בפני התובע.

באיזון בין שתי הגישות אני מוצאת לנכון להורות על מחיקת התביעה, אולם התניית הגשת תביעה חדשה בתשלום הוצאות.

אני מורה איפוא כדלקמן:

1. התביעה תמחק.

2. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום.

3. הוצאות אלה תשולמנה רק היה והתובע יבקש להגיש נגד הנתבע או חליפו תביעה בעילה זהה או דומה ו/או תביעה הנסמכת על אותה מערכת עובדות. תביעה שכזו לא תקובל לרישום בביהמ"ש אלא אם כן התובע יציג אסמכתא לתשלום ההוצאות. היה ותקובל לרישום – תמחק על הסף באם לא תשולמנה ההוצאות כאמור.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.