אלגריסי נ' ורניקוב ואח'

פסק דין

1. תביעה ותביעה שכנגד על רקע יחסי שכירות.

התובע בתביעה העיקרית (להלן: המשכיר) השכיר לנתבעים בתביעה העיקרית (להלן: השוכרים) דירת מרתף, לתקופה בת שנה, החל מיום 21.7.06, עם אופציה להארכה.

אין מחלוקת כי השוכרים ניצלו את האופציה והחלו שנת שכירות שנייה, וכי למרות זאת עזבו את הדירה ביום 23.3.08, מספר חודשים לפני תום תקופת האופציה.

עוד אין מחלוקת כי השוכרים התלוננו לפני המשכיר על בעיות רטיבות בדירה, וכי המשכיר ביצע בה תיקונים וצביעה, בכל אחת משתי שנות השכירות.

2.המשכיר תבע מהשוכרים 4,590 ₪ בגין שכר דירה עבור חודש אפריל 2008, תשלומים בגין חשמל ומים והחזר הוצאות תיקונים בדירה, וכן פיצוי בגין אובדן זמן, טרחה ועוגמת נפש.

בתביעה שכנגד תבעו השוכרים מהמשכיר 30,000 ₪ בגין נזקים שונים שנגרמו להם, לטענתם, בשל בעיות רטיבות בדירה.

3.השוכרים טוענים כי אין הצדקה לחייבם בתשלום חודש נוסף של שכר דירה (אפריל 2008), מאחר והמשכיר הסכים כי יעזבו את הדירה לקראת סוף מרס אותה שנה, בשל בעיות הרטיבות שלא נפתרו לשביעות רצונם. לכתב ההגנה של השוכרים צורפו מסמכי התחשבנות בין הצדדים (נספח ה'), ובין היתר נכתב שם: "מאשר עזיבת הדירה 23.3.08", בחתימת המשכיר. המשכיר אינו מתכחש לחתימתו על דברים אלה אך טוען כי השוכרים אמרו לו, שאין זה וודאי שיעזבו במועד זה. עם זאת, המשכיר אישר כי השוכרים ביקשו ממנו להאריך את המועד ביומיים, עד 25.3.08 - מועד שבו החלה השכירות שלהם בדירה אחרת - וכי הוא סירב לבקשה זו. בנסיבות אלה אני מקבלת את טענת השוכרים, כי מועד עזיבתם, ביום 23.3.08, היה מועד מוסכם בין הצדדים.

אשר להחזר של הוצאות תיקונים בדירה: המשכיר טוען כי על פי הסכם השכירות היה על השוכרים להחזיר את הדירה כשהיא צבועה, דבר שלא עשו. מנגד טוענים השוכרים כי לא היה ניתן לצבוע את הדירה על גבי נזקי הרטיבות הקשים, לרבות קילופי טיח, שנראים בתצלומים שהציגו, אלא היה צורך לתקן קודם לכן את נזקי הרטיבות. לטענתם, התיקון של נזקי הרטיבות חל על המשכיר, ועל כן אין מקום לדרישה מצידו כלפיהם, לא לגבי תיקונים בדירה, ככל שבוצעו על ידו, ולא לגבי אי צביעתה.

המשכיר לא הוכיח את עלות התיקונים בדירה, בסך 1,500 ₪, שתבע בתביעתו. בביהמ"ש העיד כי קרוב משפחה סייע לו בביצוע התיקונים, ככל שהבנתי - ללא תמורה. על כל פנים, המשכיר לא הציג כל מסמך לגבי העלות הנטענת של התיקונים. כמו כן, יש צדק בטענת השוכרים, כי תיקון של נזקי רטיבות חל על המשכיר. כאמור, השוכרים עזבו את המושכר באמצע שנת השכירות השנייה, לטענתם - בשל בעיות הרטיבות, אשר בשנה השנייה היו חמורות במידה ניכרת, לעומת השנה הקודמת. כפי שצויין, המשכיר אישר בחתימתו את הסכמתו לעזיבתם המוקדמת של השוכרים.

במכלול הנסיבות הללו, אני מקבלת את טענת השוכרים ודוחה את מרכיבי תביעתו של המשכיר, לגבי חודש נוסף של שכר דירה לאחר עזיבת השוכרים, ולגבי עלות של תיקונים בדירה.

בנסיבות שתוארו לעיל, לא מצאתי לקבל גם את מרכיב התביעה שעניינו פיצוי בשל אובדן זמן ועוגמת נפש שנגרמו למשכיר. התרשמתי כי עוגמת הנפש שנגרמה לשוכרים לא היתה פחותה מזו של המשכיר.

אשר לתשלומים עבור חשמל ומים: המשכיר טוען כי השוכרים נותרו חייבים בגינם 550 ₪ (יחדיו), ואילו השוכרים טוענים כי החוב שנותר עבור מים וחשמל עומד על סך 141 ₪ (סעיף 17 לכתב ההגנה). לטענתם, הם הציעו למשכיר לשלם לו סכום זה, אך הוא לא הגיע לקבלו.

המשכיר לא הציג חשבונות מים וחשמל להוכחת יתרת החובות שטען לה. בנסיבות אלה, ניתן לחייב את השוכרים רק על פי הודאת בעל דין שלהם, בסך 141 ₪.

4.דחיתי איפוא את תביעת המשכיר, למעט סכום של 141 ₪, יתרת חוב של השוכרים עבור מים וחשמל.

5.המרכיבים הכספיים של התביעה שכנגד הם:

א. 10,345 ₪ בגין נזק לרהיטים, אשר לטענת השוכרים נגרם כתוצאה מהרטיבות בדירה.

ב. 14,364 ₪ - הפרש של דמי שכירות, בטענה כי בשל מצבה של הדירה היה על השוכר לגבות שכר דירה נמוך יותר.

ג. 10,000 ₪ - פיצוי בגין עוגמת נפש.

(השוכרים צמצמו את סכום תביעתם לסך 30,000 ₪, על מנת להביאה בגדר תביעה קטנה).