אלגבור נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זו החלטה בבקשת המבקשת להורות על ביטול פסילתו המנהלית של המבקש מהחזקת רשיון נהיגה כפי שהחליט עליה הקצין הפוסל ביום 15.5.11.

המבקש נתפס באמצעות מכשיר מסוג BEE III IL (להלן: "הדבורה) כאשר הוא נוהג במהירות של 131 קמ"ש במקום המהירות המותרת של 80 קמ"ש.

2.לטענת ב"כ המבקש אין בידי המשיבה ראיות לכאורה לביסוס האישום שכן השוטר שעמד במקום בטרם ביצע את המדידה לא בחן את מצב התמרור. עוד טען ב"כ המבקש כי בדו"ח ובזכרון הדברים של הפעלת המכשיר, על השוטר לציין על פי הלכת "ציטרון" לא רק אם היתה תנועת רכבת במקום אלא שחייבת להיות אינדיקציה לגבי דרכים צדדיות, מעבר כלי רכב במקום, עבודה חלקית שהתבצעה במקום. בנסיבות אלה טוען ב"כ המבקש כי יש כרסום ממשי בחומר הראיות המצדיק ביטול הפסילה המנהלית.

ב"כ המבקש הפנה להחלטה בעניין ע"ח 28723-03-11 אור חזקיה נ. מדינת ישראל, מפי בית המשפט המחוזי באר שבע.

3.ב"כ המשיבה לעומת זאת טען כי די בראיות גולמיות בשלב זה.

עוד טען כי מכתב האישום עולה כמו גם מהדו"ח וזכרון הדברים כי ההפעלה בוצעה בדרך בינעירונית בכביש 293 לכיוון בית קמה, בדרך בה המהירות המותרת היא 80 קמ"ש. עוד ציין ב"כ המשיבה את מסוכנותו של המבקש.

ב"כ המבקש טען כי כתב האישום אינו יכול להוות ראיה וכי מדובר בנהג מקצועי אשר עברו התעבורתי כולל עבירות טכניות.

4.עיון בחומר הראיות שהוצג בפני מעלה כי מזכרון הדברים ומהשימוע שנערך למבקש עולה כי הפעלת המכשיר נעשתה בכביש 293 בין הק"מ 15 לק"מ ה-16 לכיוון בית קמה. יתרה מכך בשימוע צוין במפורש בסעיף "פרטי העבירה", כי המבקש נהג ברכב בדרך שאינה עירונית בה מותרת מהירות מירבית של 80 קמ"ש.

בנסיבות אלה נראה לכאורה בשלב זה כי אין כל ספק כי הפעלת המכשיר נעשתה בדרך בין עירונית.

5.עיון בהחלטה שניתנה בע"ח 28723-03-11, מעלה כי נסיבות העניין שם שונות מנסיבות ענייננו שכן בהחלטה האמורה כך עולה מדברי ב"כ העורר, כי המכשיר מסוג "דבורה" הופעל בתוך עיר וליתר דיוק באיזור התעשיה באשקלון.

בנסיבות אלה התעוררה השאלה האם על המשיבה להוכיח כי במקום קיים תמרור המעיד על המהירות המותרת ועל הכניסה לדרך עירונית.

יתרה מכך, ב"כ העורר בעצמו טען:

"ככלל דרך היא דרך בין עירונית בה המהירות המותרת היא 80 קמ"ש

אלא אם כן קיים תמרור אחר". (שורה 20 עמוד 1 לפרוטוקול).

6.בנסיבות אלה גם העורר בפסק הדין אליו הפנה ב"כ המבקש, הסכים כי העובדה שמדובר בדרך בינעירונית נמדדת בית היתר (אלא אם כן תמרור מציין אחרת) על ידי מהירות הנהיגה המותרת.

משצויינו באופן מפורש הן בזכרון הדברים והן בטופס השימוע פרטי מספר הכביש והמקום בו נעברה העבירה לכאורה – כביש 293 לכיוון בית קמה, הרי שבשלב זה יש מקום להניח לפחות לכאורה כי המכשיר הופעל בדרך בינעירונית, ללא צורך בשלב זה לפחות בראיות לעניין התימרור.

ב"כ המבקש לא הצביע על ראיות שיש בהן בשלב זה לסתור קביעה זו לכאורה שבידי המשיבה.

7.באשר ליתר טענותיו של ב"כ המבקש ביחס לחובת ציון הפרטים הנוספים בהתאם לפסק הדין ציטרון, הרי שגם בעניין זה עיון בזכרון הדברים מעלה כי המפעיל ציין במפורש את כל הפרטים הרלוונטיים בסעיף 3, ובכלל זה כי בשדה הראיה היה רכב המטרה בודד בכיוון נסיעתו, היה קשר עין רצוף בין המפעיל ובין רכב המטרה, בעת המדידה לא ירד גשם או שלג, מצב התאורה היה באור יום, תוואי השטח מישורי, לא קיימת מסילת ברזל בסמוך לכביש ולא היתה תנועת רכבת בזמן המדידה.

מעבר לכך, בפסק דין ציטרון קבע בית המשפט מפורשות כי: