אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' חלוץ ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 10.4.2012 בכביש החוף. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 7,404 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2.אין מחלוקת כי רכב הנתבעים 3-4, נהוג בידי אשת הנתבע 3, פגע ברכב הנתבעים 1-2 מאחור, ואין מחלוקת כי רכב הנתבעים 1-2, נהוג בידי הנתבעת 1, פגע ברכב התובעת.

3.המחלוקת בין שני מחנות הנתבעים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

4.הנתבעת 1 טוענת, כי נפגעה מאחור ונהדפה אל רכב התובעת, ואילו הנתבע 3 ואשתו טוענים, כי פגיעת רכבם ברכב הנתבעים 1-2 היתה קלה ביותר, ובקושי גרמה נזק כלשהו לרכבם-שלהם. עדות נהג רכב התובעת תומכת בגרסת הנתבע 3 ואשתו.

5.עוד העידו נהג רכב התובעת, ונוסעת שישבה ברכב הנתבעים 1-2. כן הוגשו חוו"ד שמאי של רכב התובעת ושל רכב הנתבעים 1-2, והוצגו בדיון תמונות שצילם נהג רכב התובעת מייד לאחר התאונה, ובהם רואים את 3 כלי הרכב. תמונות אלה, שהיו על מסך הטלפון הנייד של נהג התובעת, לא הוגשו כראיה, אך לא היתה מחלוקת לגביהם.

6.עפ"י חוו"ד השמאי שבדק את רכב הנתבעים 1-2, נגרם למוקד הקדמי נזק המסתכם בכ-36,000 ₪; השמאי אינו מתאר נזק כלשהו למוקד האחורי.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים, כמו גם בתמונות הנזכרות לעיל, אני מעדיף את גרסת נהג רכב התובעת וגרסת הנתבע 3 ואשתו על פני גרסת הנתבעת 1. הטעמים לכך הם אלה:

ראשית, לנהג רכב התובעת אין עניין בתוצאות המחלוקת בין המחנות הנתבעים, שכן אין ביניהם חולק שהתובעת זכאית להטבת מלוא נזקיה.

שנית, גרסת הנתבעת 1 עומדת בניגוד ברור לעולה הן מחוו"ד השמאי מטעם הנתבעים 1-2 והן מהתמונות שצולמו בזמן אמת. גם אם אין להוציא מכלל אפשרות היתכנות מקרה היפותטי, בו ייהדף רכב בעוצמה מספקת כדי לגרום לעצמו נזק בחזיתו בהיקף הנזק שנגרם לרכב הנתבעים 1-2, ולא יינזק מאחור, הרי שמקרה זה יהיה חריג שבחריגים, ותידרש לגביו ראיה מוצקה ואובייקטיבית, שלא הוצגה במקרה דנן.

הנתבעים 1-2 נאחזו, כמוצאי שלל רב, בטופס ההודעה שהגיש הנתבע 3 למעסיקתו, שם נכתב "חלק אחורי של הרכב" תחת הרובריקה שכותרתה "תאור הנזק של צד ג'", ו"נזק לטמבון קדמי" תחת נזקי רכב הנתבעים 3-4 – אולם ראיה זו חלשה בהרבה מהנדרש, הן משום שהנתבע 3 העיד כי לא הוא מילא את הטופס (הגם שחתם עליו), והן משום שמסתבר הסברו, כי כוונת הדברים ברישום הראשון היתה כי זה היה חלק הרכב שלפניו בו פגע רכבו, ולא יותר מכך (יש להבחין כי בניגוד לרישום השני, לא נעשה ברישום הראשון שימוש במילה "נזק" באופן פוזיטיבי).

8.משכך, אני קובע כי רכב הנתבעים 1-2 לא נהדף אל רכב התובעת, אלא פגע בו בעצמו. לפיכך, האחריות לנזקים שנגרמו לרכב התובעת מוטלת על שכם הנתבעת 1 לבדה.

9.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 7,404 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 365 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן ישלמו הנתבעים 1-2 לתובעת את הוצאות העד מטעמה, בסך 500 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

10.את התביעה נגד הנתבעים 3-4 אני דוחה. לאור תוצאות ההליך, אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשאת בשכ"ט ב"כ הנתבעים 3-4 בסך 2,000 ₪, וכן בהוצאות העדה מטעמם בסך 350 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

11.לסיום, לא אוכל שלא להעיר על כך, שהדיון התארך הרבה מעבר לנדרש (ולטעמי, לאור התמונות וחווה"ד, כלל לא היה נדרש דיון, וניתן היה להגיע להסכמות עוד קודם לכן). החקירות הנגדיות, בעיקר מטעם ב"כ הנתבעים 1-2, נמשכו זמן רב מידי, חרף הערות בית המשפט, וגם סיכום הטענות חרג מהיקפו הסביר. תופעה זו מצאה ביטוי חלקי בפסיקת הוצאות המשפט בסכום הגבוה במקצת מהמקובל בתיקים אלה. שקלתי אם אין מקום גם לחייב את הנתבעים 1-2 בהוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה, אולם בחרתי בשלב זה להסתפק בהערה זו, בתקווה כי יהיה בכך די כדי למנוע הישנות התנהלות זו.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.