אלבליה נ' וידר - פסקדין

החלטה

בפניי בקשת המערער לפטרו מתשלום אגרת הערעור. הבקשה הינה לקונית ביותר ולמעשה נסמכת, בעיקרה, על פטור מאגרה בענין הסכמה לגירושין וסידור גט, שקיבל המבקש בביה"ד הרבני. בנוסף, צירף המבקש לבקשתו אישור מהמוסד לביטוח לאומי על כך שהוא אינו עובד ואישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה.

לאחר מכן, ביום 10.2.10 הגיש המבקש בקשה נוספת, גם היא מנוסחת באופן לקנוי ביותר, אליה צורפו גם דפי חשבון בנק המנוהל על ידו.

מהאישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה, שצורף, עולה, שבחלק מהחודשים לא היה המבקש זכאי להבטחת הכנסה, אולם המבקש לא ציין מדוע, האם השתכר סכומים כלשהם באותם חודשים וכיוצ"ב.

בנוסף, מדפי החשבון שצורפו עולה, שמופקדים בו, לעיתים קרובות, סכומים נכבדים, של מאות ואלפי שקלים, במזומן ובשיקים. המבקש לא התייחס להפקדות אלה בתצהירו ולא נתן להן כל הסבר.

בנסיבות אלה, בהעדר פירוט, כנדרש בסעיף 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") ובהעדר כל הסבר לאמור לעיל, לא הוכיח המבקש שאין הוא יכול לשלם את האגרה ואין ליתן לו פטור.

אמנם, המבקש קיבל פטור בביה"ד הרבני, אולם קבלת פטור בהליך אחר בבימ"ש, איננה מחייבת פטור בהליך נוסף. על פי תקנה 14(ד) לתקנות:

"(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה".

"ראיה לכאורה", נאמר ולא ראיה חלוטה. סעיף זה אינו שולל את שיקול דעתו של בימ"ש בבואו לדון בבקשה נוספת לפטור מאגרה, המוגשת בענין אחר.

דווקא דפי החשבון שצירף המבקש עצמו, מעידים, כאמור, על כספים המצויים בידי המבקש, ללא שהמבקש הסביר מקורם. לפיכך לא עמד המבקש בנטל המוטל עליו להראות שאין ביכולתו לשלם האגרה.

לאור מסקנתי, לפיה יש ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, אין צורך שאתייחס לסיכוייה של התביעה.

הבקשה נדחית.

על המבקש לשלם האגרה בתוך 30 יום. אם לא יעשה כן, יירשם הערעור למחיקה.

החלטה זו ניתנה על ידי כרשמת ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, כ"ו שבט תש"ע, 10 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: