אלאלוף ואח' נ' שחם

פסק דין

זוהי תביעה של שוכרי בית נגד המשכירה בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות הצפת הבית במי גשמים ובעקבות עזיבת הבית טרם סיום תקופת השכירות.

מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ועל כן, בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

הרקע העובדתי

הנתבעת הינה בעלת בית פרטי בפרדס חנה (להלן: "הבית").

התובעים, שרצו להשכיר בית, פנו למתווכת והופנו, בין היתר, לבית. תובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") סיירה בבית בלווית הנתבעת והמתווכת והביעה רצון להשכירו.

ביום 5.5.11 חתמו הצדדים על הסכם שעל פיו שכרו התובעים מהנתבעת את הבית לתקופה של 24 חודשים עם אופציה לשנתיים נוספות, ובתמורה ישלמו 5,000 ₪ לחודש (להלן: "ההסכם").

במהלך החורף הראשון למגורי התובעים בבית הייתה בו רטיבות במקומות שונים. התובעים פנו לנתבעת, וזו הזמינה בעלי מקצוע לצורך טיפול בעניין.

בליל ה-25.10.12 (להלן: "ליל האירוע") ירדו גשמים עזים והציפו את הבית. לטענת התובעים גרמה ההצפה נזקים לרכושם. מספר ימים לאחר מכן הודיעו התובעים לנתבעת סיום ההסכם ועל פינוי הבית ביום 30.11.12. בתגובה דרשה הנתבעת שימצאו שוכר חלופי בהתאם להסכם. התובעים לא מצאו שוכר חלופי, פינו את הבית והחזירו את המפתחות לנתבעת.

החל מיום 1.1.13 השכירה הנתבעת את הבית לשוכרת אחרת, עינת גלס, תמורת דמי שכירות בסך 5,500 ₪ לחודש.

הנתבעת דרשה מהתובעים לשלם שכר דירה עבור חודש דצמבר 2012, אך אלה סרבו. הנתבעת גבתה דמי שכירות אלה, וסכום נוסף של 200 ₪, באמצעות מימוש של הערבות הבנקאית שנתנו לה התובעים. את הסכום בן 200 ₪ גבתה בגין הוצאות שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מדרישות של התובעים להחליף שיקים שמסרו לה באחרים, לאחר שמסרה את השיקים המקוריים לניכיון.

דיון והכרעה

אתייחס תחילה לסוגיית הנזקים הנתבעים על ידי התובעים. התובעים תובעים פיצוי בסך 47,532 ₪, ואולם הם לא הביאו ראיות להוכחת מרבית הנזקים הנתבעים, חרף העובדה שמדובר בנזקים שאותם ניתן להוכיח, ויש להוכיח, בראיות.

התובעים לא הביאו כלל ראיות להוכחת ראש הנזק של אובדן ימי עבודה, שעבורו הם תובעים 12,000 ₪.

התובעים תובעים 10,000 ₪ כ"פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתמונות התובעת, פינוי המושכר והובלה". מתוך סכום זה צרפו התובעים לתצהיריהם קבלה על סך 1,755 ₪ עבור הוצאות הובלה. לא הוגשה חוות דעת מומחה להוכחת הנזקים הנטענים לתמונות התובעת, חרף העובדה שמדובר בנזקי רכוש שיש להוכיחם באמצעות חוות דעת כזו.

התובעים תובעים 1,128 ₪ עבור החזר ארנונה, ואולם אין חולק כי מתוך סכום זה הוחזר להם סכום של 796 ₪. לטענת התובעים הסתבר להם כי שילמו ארנונה גם עבור חלקים בבית שהיו בשימושה הבלעדי של הנתבעת. אלא שהתובעים לא הציגו כל ראיה המסבירה את חישוב הסכום. הנתבעת אומנם שילמה להם סכום של 796 ₪, שהוא הסכום שלטענת התובעים מגיע להם עבור 12 מתוך 18 החודשים שהתגוררו בבית, אלא שהנתבעת טענה כי הסכימה לשלם סכום זה על פי החישוב שערכו התובעים עצמם, וזאת לפנים משורת הדין ואף שאינה חייבת לעשות כן (ראה: סעיף 36 לתצהיר הנתבעת). על כן היה על התובעים להציג חישוב המזכה אותם בסכום שהם תובעים, וזאת לא עשו.

בסכום התביעה נכלל סכום שכר הדירה לחודש דצמבר 2012, בסך 5,000 ₪, פעמיים: פעם במסגרת החזר שכר הדירה לחודש זה, ופעם נוספת במסגרת החזר הערבות הבנקאית.

ראשי הנזק העומדים לדיון הם, איפוא, החזר דמי השכירות עבור חודש דצמבר 2012 בסך 5,000 ₪, החזר הוצאות ההובלה בסך 1,755 ₪, החזר סך של 200 ₪ שגבתה הנתבעת עבור הוצאות ניכיון השיקים ופיצוי עבור עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

לאחר שעמדתי על ראשי הנזק העומדים לדיון ועך סכומם, אעבור לדון בשאלה אם חבה הנתבעת לפצות את התובעים עבור נזקים אלה. התובעים טוענים כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימם בכך שהשכירה להם בית לקוי שאינו ראוי למגורים. עוד טוענים התובעים כי הנתבעת התרשלה בטיפול בבית ובאחזקתו. בכך הפרה הנתבעת את ההסכם, ומכאן זכותם לבטלו בטרם הסתיימה תקופת השכירות ולתבוע פיצוי בגין נזקיהם. ואילו הנתבעת טוענת כי בעיית הרטיבות בבית הייתה ידועה לתובעים לפני חתימה על ההסכם, וכי עשתה כמיטב יכולתה לפתור את הבעיה והביאה לשם כך לבית בעלי מקצוע. אירוע ההצפה ארע כתוצאה מכמות משקעים רבה שירדה, והיה בלתי צפוי ובלתי ניתן למניעה. לפיכך לא הפרה את ההסכם, אלא התובעים הם שהפרו אותו בכך שלא שילמו את שכר הדירה לחודש דצמבר 2012 חרף העובדה שלא מצאו שוכר חלופי.

אין חולק כי הבית הינו בית ישן. גם בחורף הראשון שבו התגוררו התובעים בבית הייתה רטיבות בחדר המדרגות ובתקרת הסלון. הנתבעת הביאה בעלי מקצוע לפתרון הבעיה, אך היא לא נפתרה.