אל עלאיין נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול הודאת איסור שימוש ברכב מסוג טרקטורון אשר נמסרה לבעליו לאחר שאדם אחר נהג ברכב זה בעודו בלתי מורשה לנהיגה.

אין מחלוקת כי המבקש הינו הבעלים הרשום של כלי הרכב נשוא הבקשה.

אין גם מחלוקת כי אדם אשר התכוון לרכוש כלי רכב זה, נתפס ע"י המשטרה נוהג בו בעודו בלתי מורשה לנהיגה.

ב"כ המבקש טען בפני כי למבקש לא הייתה כל כוונה או רצון לאפשר ל"קונה" נהיגה בטרקטורון, ואילו זה, במסגרת בדיקתו של הרכב לפני קנייתו, החל בנסיעה בו ללא כל היתר מהמבקש.

בנסיבות אלה, מתקיימת ההגנה שבסעיף 57 ב (ב) שבפקודת התעבורה ויש להשיב הרכב לבעליו.

בנוסף נטען, כי עצם העובדה לפיה עד לרגע זה לא הגישה המדינה כתב אישום בגין התרה לבלתי מורשה נגד המבקש, יש בה כדי לחזק את התקיימות ההגנה שבחוק.

ב"כ המדינה טענה כי בידיה ראיות לכאורה כי המבקש התיר נהיגה ביודעין לנהג בטרקטורון.

לדבריה, במהלך שימוע שבוצע למבקש, הודה האחרון במסירת הטרקטורון לצורך נהיגה לנהג וזאת מתוך טענה כי "לא ידע" כי הנהג בלתי מורשה לנהיגה.

המדינה סבורה כי באיכות הראיות הנוכחית, אין כל הצדקה לקבלת טענות ההגנה ויש הצדקה מלאה להמשך ההליך המנהלי.

דיון ומסקנות –

קריאה של תיק החקירה מראה כי המבקש אכן התיר לכאורה נהיגה לבלתי מורשה לנהיגה בטרקטורון המצוי בבעלותו.

במסגרת שימוע בפני פקד יוסי כהן, טען המבקש:"הטרקטורון שייך לי, נתתי לקונה שלי לנהוג אותו, לא ידעתי שאין לו רישיון"

דברים אלה נאמרו ע"י הבעלים הרשום של הרכב ולא ע"י הנהג.

המדובר בראייה לכאורה חד משמעית לפיה בוצעה עבירה של התרה לבלתי מורשה כאשר בידי המדינה הודאה מלאה של המבקש בביצוע העבירה בפני קצין משטרה בדרגת פקד.

מאחר והנוהג ברכב השתולל לכאורה בפראות עם הטרקטורון (כמתואר בנפרד ע"י שלושה אנשי משטרה) , יוצא כי התרה זו של המבקש לבלתי מורשה, הניבה סיכון רב מאד למשתמשי הדרך ולנוהג הטרקטורון עצמו.

אין בתיק החקירה כל ראייה התומכת בטענת המבקש לפיה המדובר בנטילת רכב ללא רשות מבעליו.

לא הוגשה כנגד הנהג מטעם המבקש כל תלונה במשטרה בגין עבירת שבל"ר.

אין בעובדה כי מיום 9.12.13 ועד היום (13 ימים בלבד) עדיין לא הוגש כתב אישום נגד המבקש כדי לבסס את ההגנה שבסעיף 57 ב(ב).

זכותה המלאה של המשטרה לסיים את החקירה בלוח זמנים סביר, ורק לאחר סיומה לשקול הגשת כתב אישום רלוונטי.