איתן נ' שטיין ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין פרסום כתבות הנטענות להיות לשון הרע כאמור בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

א. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

א.1. התביעה העיקרית

התובע היה בעת הרלוונטית לתביעה מוציא לאור ועורך ראשי של עיתון בשם "מנילה – תל אביב" הפונה לקהל הפיליפינים בישראל (להלן: "עיתון מנילה").

נתבע 1 (להלן: "מל שטיין") היה במועד הרלוונטי לתביעה כתב בעיתון מתחרה, עיתון פוקאל, (להלן: "עיתון פוקאל"), שנטען כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה פרסם כתבות שפגעו בשמו הטוב של התובע ובפרנסתו.

נתבע 2 היה בעת הרלוונטית לתביעה המוציא לאור והעורך של עיתון פוקאל (להלן: "שלום חיים").

נתבעת 3 היא חברה בע"מ המחזיקה בעיתון פוקאל (להלן: "חברת האפט"), והנתבעים טוענים כי היא אינה פעילה עוד.

לטענת התובע, פורסמו נגדו 6 כתבות המכילות מידע שיקרי, שפורסם בזדון, כדי להשמיץ את התובע בפני קהל הקוראים. התובע טוען כי הכתבות פורסמו כאשר התובע החל להתראות עם אישה ממוצא פיליפיני בשם אביגיל (להלן: "אביגיל"), שלאחר מכן התובע נפרד ממנה והיא החלה להתראות עם מל שטיין. לטענת התובע, רצונה של אביגיל לשוב לתובע העלה את חמתו של מל שטיין וזו, ככל הנראה, הייתה הסיבה לפרסום הכתבות.

מנגד טוענים הנתבעים, כי לאחר שנודע לתובע כי אביגיל, שהייתה עורכת העיתון מנילה ובת זוגו לשעבר של התובע, התיידדה עם מל שטיין, פנה הראשון לאחרון, הטיח בו האשמות שווא והעליבו, ואף פרסם כתבה ארוכה בה הציג את מל שטיין כאדם חלש אופי, נדחה, הסובל מבעיות בתפקוד המיני.

הנתבעים 2 ו-3 (להלן: "הנתבעים") טוענים הכתבות מושא התביעה נולדו לאחר שהתובע החל לקדם את העיתון מנילה באמצעים פסולים על ידי ריסוק העיתון פוקאל, על ידי כך שהוא מתרה בדוכני עיתונים ובמפיצים לחדול מלשווק את העיתון המתחרה. כמו כן, טוענים הנתבעים כי התובע החל לפרסם בעיתונו כתבות ומאמרים המלווים בהכפשות של העיתון פוקאל ושלום חיים.

לטענת התובע, פרסום 6 הכתבות שלעיל אשר יתוארו בפרק הדיון, נעשה במטרה לפגוע בתובע ולהשמיצו. לפיכך, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין כל כתבה ללא צורך בהוכחת נזק, לפי סעיף 7א(ג) לחוק, ובגין כל ששת הפרסומים מעמיד התובע את התביעה על סך של 600,000 ₪.

הנתבעים טוענים כי עומדת להם הגנת אמת דיברתי שבחוק איסור לשון הרע. כן, לטענתם, הפרסומים הינם בגדר פרסומים מותרים לפי סעיף 15 לחוק איסור הרע.

א.2. התביעה שכנגד

שלום חיים וחברת האפט, הנתבעים 2 ו-3, הגישו תביעה שכנגד נגד התובע (להלן: "התובעים שכנגד").

גם התביעה שכנגד עוסקת בפרסום המהווה לשון הרע נגד התובעים שכנגד בגין 7 כתבות שפורסמו בעיתון מנילה. לטענת התובעים שכנגד הכתבות מכילות שקרים נגד שלום חיים מתוך כוונה לפגוע בו, בעסקיו ובשמו הטוב ולגרום לו וחברת האפט נזקים רבים ככל האפשר.

לטענת התובעים שכנגד בשל פרסום לשון הרע, על התובע לפצות אותם בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. לטענתם, מאחר והפרסום נעשה בכוונה לפגוע בהם, על התובע לפצותם, בגין כל כתבה, בסך של 100,000 ₪, לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. התובעים שכנגד טוענים כי התובע פרסם 6 כתבות נפרדות, אך, לצרכי אגרה, מעמידים את התביעה שכנגד על סך של 500,000 ₪.

מנגד, טוען התובע בכתב ההגנה שכנגד, כי התביעה שכנגד הוגשה אך ורק כדי להוות משקל נגד לתביעה העיקרית.

לגופו של עניין, טוען התובע, כי הפרסומים הנטענים הם תגובה על ההשמצות שפרסם שלום חיים בעיתון פוקאל. לטענתו, אין לנתק את הפרסומים נשוא התביעה שכנגד מהפרסומים נשוא התביעה העיקרית.

התובע טוען כי שלום חיים השקיע כספים רבים בעיתון פוקאל על מנת שהעיתון יהפך לפלטפורמה למינוף עסקיו האחרים עם הקהילה הזרה, זאת בניגוד לתובע, שסגר את כל עסקיו על מנת להתרכז בשליחות של הפעלת העיתון, מתוך חזון ואידיאל לספק לעובדים הזרים בישראל עיתון איכותי, נקי מאינטרסים זרים ושיקולים עסקיים.