אישח ואח' נ' קנריק

החלטה

המבקש 1, מר נדב אישח (להלן: "נדב"), הגיש בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיב בעצמו או באמצעות אחרים, להעביר עדרים בשטח הנחלה הידועה כנחלה 75 במושב "בצת", או בגבולה, או בסמוך לה, וכן ליתן צו אשר יאסור עליו לבצע עבודות לפריצת דרך מרעה או כל עבודה אחרת באותו שטח.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה קבעתי, כי יש לצרף כמבקש גם את מר יצחק אישח, שהוא אביו של נדב אישח. בהחלטה מיום 12/06/11 גם ניתן צו מניעה זמני, כמפורט בהחלטה.

עיקר טענתו של המבקש 1 היא, כי ניתן פסק בורר המאפשר לכאורה למשיב לפרוץ דרך בנחלתו ללא תיאום וללא הסכמתו, ואף בניגוד לחוק הגנת הצומח (נזקי עיזים), תש"י 1950, וזאת למרות שהוא עצמו לא היה צד לבוררות, מצב אבסורדי לחלוטין לדעתו.

נדב הגיש את הבקשה למתן סעד זמני בד בבד עם הגשת כתב התביעה, באותו מועד.

התביעה היא למתן סעדים הצהרתיים.

הסעדים המתבקשים בתביעה העיקרית הם:

ליתן צו מניעה קבוע, האוסר על המשיב להעביר עדרים בשטח הנחלה 75 או בסמוך לה; לחילופין, ליתן צו מניעה קבוע האוסר עליו לפרוץ דרך מרעה או להקים גדר, אלא בכפוף לקבלת היתר בנייה כדין או בכפוף להוראות התכנון והבנייה (פטור מהיתר לעבודה לצורכי מרעה בקרקע חקלאית באזורים כפריים ותנאיו), תשס"א- 2001, והוראות חוק להגנת הצומח (נזקי עזים), וכן להצהיר, כי פסק הבוררות בטל ביחס למבקש 1, אינו מחייבו ואינו מהווה מעשה בית דין כלפיו.

במילים אחרות, הסעד הזמני המבוקש הוא למעשה גם מרבית הסעדים הקבועים המבוקשים בתביעה העיקרית.

המשיב, בתגובתו לבקשה לעניין הצו הזמני וכן בכתב ההגנה, אשר הגיש לגבי התביעה העיקרית טען, כי מטרתן של הבקשה והתביעה היא לעקוף את פסק הבוררות, אשר ניתן על ידי כב' הבוררת עו"ד אביגיל בהט ביום 24/04/11.

הבוררת פסקה לטובת המשיב במחלוקת שנתגלעה בינו לבין משפחת אישח, ואיפשרה לו להעביר את העדר בשטח מעבר הסמוך לחלקה 75, שטח שאינו נמצא בבעלותם של מי ממשפחת אישח, אלא בבעלות האגודה השיתופית "בצת" – כך לפי קביעת הבוררת.

הבוררת עסקה בכל השאלות שבמחלוקת בין הצדדים. אכן המבקש נדב אישח לא היה צד לבוררות, אך היה זה מרצונו, ולמרות שהבוררת הזמינה אותו, ושבה והזמינה אותו להצטרף לבוררות הוא סרב. יש חוסר תום לב בניצול הליכי בית המשפט לרעה בהעלת הטענה, כי לא היה לו יומו בבית המשפט, ויש משום התחסדות והיתממות שיש הבדל בינו לבין מר יצחק אישח, ולכן יש לפסוק כי פסק הבוררות לא חל עליו. הימנעותו של נדב מלהצטרף להליכי הבוררות הייתה טקטיקה מתוכננת מראש. הא ראיה שמשנפסק לרעת אביו, "קפץ מעל הגדר" והגיש תביעה זו.

טענה נוספת בפי ב"כ המשיב היא, כי אין יריבות בין נדב לבין המשיב בעניין נחלה 75, שכן נדב לא התקבל כחבר לאגודה, ואין לו כל מעמד של בעל זכויות בנחלה, וממילא אין הוא יכול לדרוש דבר או לתבוע סעד כלשהו הקשור לנחלה זו.

היות ומדובר בבקשה למתן סעד מן הצדק, הרי אחד מהשיקולים הוא מאזן הנוחות. המצב אליו נקלע המשיב, כאשר אינו יכול להוציא חלק מן העדר ונאלץ להאכילו בתוך המכלאות גורם למשיב הוצאות יקרות, ואילו למבקש לא יגרם כל נזק אם יבוטל הצו הזמני. אדרבא, סילוק גרוטאות וסלעים לאפשר מעבר העדר ייטיב אף עימו.

פסק הדין בבוררות מהווה השתק פלוגתא גם כלפי נדב, בהיותו בעל קרבה משפטית למחלוקת , בעל אינטרסים זהים לבעל הדין שהתייצב וקרבה משפחתית, אב ובן הגרים, מעבדים ונהנים מאותם שטחים. יהא זה מלאכותי ולא נכון מוסרית ומשפטית לומר, כי אין הפסק חל עליו.

קראתי את כתבי הטענות, דברי הצדדים ובאי כוחם המלומדים בדיון שהתקיים ביום 24/08/11, והמסקנה היא, כי יש לבטל את צו המניעה הזמני אשר ניתן על ידי ביום 12/06/11, וזאת מן הטעמים כדלקמן:

ארבעה מבחנים יש לבחון כאשר בית המשפט מתבקש ליתן סעד זמני, שהוא סעד מן היושר:

1.קיומה של זכות לכאורה.

2.נחיצותו של הסעד המבוקש, עד כדי צורך להתערבות בית המשפט בשלב מוקדם, לפני בירור התביעה.

3.מאזן הנוחות.