אישור בקשה להסתלקות משלוש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות עקב החלטת המפקחת על הביטוח

 פסק דין

האם זכאים מי שהגישו תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית, לתשלום גמול ושכר טרחת עורך-דין, כאשר ההליך מגיע לסיומו עקב החלטת הרגולטור, שהחל לטפל בסוגיה עוד קודם לכן; ואם כן מהו הסכום לו הם זכאים.

השתלשלות עובדתית

1.         המבקשים הגישו נגד המשיבות שלוש תביעות ובקשות לאישורן כתביעות ייצוגיות, אשר הדיון בהן אוחד. המחלוקת בין הצדדים התייחסה לטענה כי המשיבות מפחיתות שלא כדין מתגמולי הביטוח המשולמים למבוטחים, במקרה של גניבת רכב או אובדן מוחלט, את סכום אגרת הרישוי המגיעה למבוטחים בחזרה ממשרד הרישוי בגין תקופת הרישוי הנותרת (להלן: "הפרש האגרה"). לטענת המבקשים, הזכות לקבלת הפרש האגרה מוקנית למבוטחים מכוח תקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, אך המשיבות מתעשרות שלא כדין על חשבון המבוטחים ומשלשלות את סכומי ההפרש לכיסן.

2.         המפקח על הביטוח לא צורף כמשיב לבקשות. בתשובתן לבקשות לאישור טענו המשיבות כי הן משפות את המבוטחים בהתאם למחירון לוי יצחק, ומקזזות כדין את הסכום היחסי של אגרת הרישוי, שאותו מקבל המבוטח בהתאם לתקנה 290(א) לתקנות התעבורה כהחזר ממשרד הרישוי. המשיבות נמנעו מלציין בתשובתן את העובדה כי המפקח על הביטוח (כתוארו אז) החל לבדוק את נושא הקיזוז לפני הגשת התובענות, ונמנעו מלהציע לבית המשפט להקפיא את המשך בירור הבקשה לאישור עד להכרעת המפקח.

3.         בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 13.5.13 הודיע ב"כ המשיבות, לראשונה, כי המפקח על הביטוח בחן את הנושא במשך כשנתיים והעביר טיוטת חוות דעת לעיונן של חברות הביטוח, אשר ממנה עולה כי המפקח עומד לאסור על חברות הביטוח להמשיך לקזז את הפרש אגרת הרישוי.  חרף העובדה שהנושא היה מצוי זה מכבר בבדיקת המפקח, הן המבקשים והן המשיבות טענו כי על בית המשפט להמשיך בדיון בבקשת האישור – כל אחד וטעמיו עמו.

בהחלטתי מיום 13.5.13 קבעתי כי  יש חשיבות לשמיעת עמדתו של המפקח על הביטוח, בתפקידו כרגולטור הממונה על הסדרת ענייני הביטוח ומערכת היחסים בין חברות  הביטוח לבין המבוטחים. לפיכך הוריתי כי עמדת המפקח תוגש בכתב לבית המשפט.

4.         המפקחת על הביטוח, שמונתה בינתיים לתפקידה, הגישה הודעה מטעמה ביום 11.7.13 ובקשה להשהות הדיון בבקשות לאישור התובענות כייצוגיות, עד להשלמת טיפולה בתלונות שהוגשו בנושא קיזוז יתרת האגרה. בהודעה נאמר, כי במסגרת טיוטת הכרעה שנשלחה למשיבות בטרם הוגשו התובענות הייצוגיות צוין, כי המשיבות לא היו רשאיות לקזז את אגרת הרישוי, נוכח הוראות חוזר ביטוח 2000/12 והן נדרשות להפסיק לקזז אגרת רישוי מאותו מועד ואילך ולהשיב למבוטחים ששולמו להם  תגמולי ביטוח בקיזוז הפרש האגרה את הסכום שקוזז. המפקחת עמדה על דעתה, כי יש להשהות את המשך בירור הבקשות לאישור וטענה כי סעיף 60(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א – 1981, מקנה למפקחת את הסמכות לברר ענין גם במקרה "שהחל בו הדיון" ואף במקרה בו הכריע בית המשפט וזאת "מטעמים מיוחדים". לדבריה, כל פרשנות אחרת תביא לעצירת הליכי בירור תלונות אצל הרגולטור או למניעתם בקלות יתרה, על ידי נקיטת הליכים משפטיים, וברי כי לא לכך כיוון המחוקק בסעיף 60(ב) לחוק הפיקוח.

5.         המבקשים והמשיבות שבו והתנגדו להשהיית הדיון שהתבקשה על ידי המפקחת, מטעמים שפורטו בתגובתם בכתב.

בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי ביום 21.11.13, בהסתמך על סעיף 60(ב) לחוק הפיקוח נאמר, כי המפקחת על הביטוח מבקשת להמשיך את הבירור שהחל טרם הגשת הבקשות לאישור. בהמשך נאמר: