אישה שנאסרה 'לבעל ולבועל' ומבקשת להתירה משום שאחד מעדי קידושיה היה פסול בעבירה

לפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מז' בשבט תשע"ט (13.1.2019) הקובעת "יש להשאיר את האיסור של [פלונית] על [פלוני] על כנו" ועל הכרעה זו שבפסק דינו מכ"ה בתמוז תשע"ט (28.7.2019).

גלגוליו של תיק

[פלונית] התגרשה בו' בתשרי תש"ס (16.9.1999).

במעשה בית הדין של [פלונית] ו[אלמוני] מהתאריך האמור נכתב: "האישה אסורה לחזור לבעלה ואסורה ל[פלוני]."

בתאריך ט"ז בשבט תש"ע (31.1.2010) הוגשה לבית הדין בקשה להיתר נישואי [פלוני] עם [פלונית] ולהכרת אבהות לילדים שנולדו ל[פלונית] אחר גירושיה.

בי"ז בסיוון תשע"א (19.6.2011) ניתן פסק דין בדעת הרוב של הרכב הדיינים שדחה את הבקשה להיתר נישואין. יש לציין כי פסק דין זה דן לגופה של בקשת המבקשים שלא לאסור על המבקשים להינשא, ורוב הרכב הדיינים דחה כאמור את הבקשה להיתר נישואין וקבע את האיסור על המבקשים להינשא זה לזה, וכן שב וקבע שאסור למבקשת לחזור ולהינשא לבעלה למר [אלמוני] שממנו נתגרשה.

בית הדין האזורי האריך בטוב טעם ודעת כיד ה' הטובה עליו ודחה את בקשת המבקשים וכתב שמונה נימוקים מדוע אסר למר [פלוני] הנטען לשאת את גב' [פלונית].

נציין בקצרה נימוקים אלו כפי שחזר בית הדין ושנאם בהחלטה הראשונה שבמושא הערעור:

א. בעל האישה, טרם הגירושין, טען בפני בית הדין: "האישה עזבה את הבית והילדים ועברה לחיות עם גבר זר בשם [פלוני] [...] היא מנהלת אתו רומן." כמו כן האישה עצמה הודתה בפרוטוקול בית הדין על כל טענות הבעל.

ב. לאחר הגירושין טענה האישה שהודאתה הייתה כדי שיסכים הבעל לגרשה, והקשר בין בני הזוג התחיל לאחר כמה חודשים מהגירושין.

ג. נולדה בת [...] לאחר שמונה וחצי חודשים מהגירושין. בראשונה טענו השניים שהם הוריה ואחר כך הציגו כמה גרסאות סותרות ומבולבלות בעניין זה וטענו שהכירו רק כאשר האישה הייתה בהיריון.

ד. רק לאחר שבע־עשרה שנים מהגט 'נזכרה' האישה לבקש היתר נישואין וחזרה מהודאתה הקודמת. ה'אמתלא' שנתנה רופפת, ולדעת פוסקים רבים שוב אי אפשר לטעון ב'אמתלא' לאחר שלושים יום. וכאן אחר שהתגרשה שוב לא היה לה ה'אמתלא' לטעון "בגירושין חפצתי", שהרי מגורשת ועומדת.

ה. ה'אמתלא' של האישה גרועה היות שהבעל היה נחוש לגרשה בשל כמה בגידות ולא היה זקוק לתמריץ זה כלל. כמו כן יכלה להודות על הבגידה מאחרים ולא הייתה צריכה לציין את שמו של [פלוני] דווקא, שהרי לטענתה לא הייתה עימו בגידה כלל. לכן אינה נאמנת.

ו. בסימן קטו פסק הרמ"א שאם יש 'רגליים לדבר' נאמנת לאסור עצמה אף על בעלה. וכאן יש 'רגליים לדבר' הן מצד הבעל [אלמוני] והן מצד גרושתו של [פלוני] שאף היא טענה שבעלה חי עם [פלונית].

ז. מסגנון הבקשה בית הדין למד שהשניים קיבלו הדרכה על ידי גורמים אחרים ולכן 'אמתלא' זו היא 'אמתלא גרועה' שאין לה נאמנות.

ח. אין להתיר את [פלוני] אף מטעם 'בועל שני' שהרי הבאר היטב (יא, ד) הביא תשובות מוהר"ר בצלאל אשכנזי וכנסת הגדולה שבשני בועלים אסורה לשניהם. וכן מבואר בסנהדרין (מא ע"א) שעדים זוממין יכולים לומר "לאוסרה על בועלה שני באנו". אבל דעת מהר"י הלוי מהמבורג להתיר בבועל שני, והאריך בפלפול עצום [...] למעשה כיוון שלא קים לן שהוא 'בועל שני' איך נדחוק להעמיד כמו הדעה המתירה 'בועל שני', והיא שיטה שיש לסמוך עליה בשעת הדחק בלבד.

פסק דין זה, הראשון, הוא פסק דין חלוט שלא ערערו עליו מעולם ואי אפשר עתה לערער עליו, אלא שאם ישנן עובדות חדשות שלא היו ידועות למבקשים אפשרית בקשה לסתירת הדין.

עתה טענו המבקשים כי יש להם טענות חדשות אשר יש בהן כדי לפסול את אחד מעדי הקידושין של הגב' [פלונית] למר [אלמוני] והנפקות מזה היא שהמבקשת [פלונית] מעולם לא הייתה נשואה ולכן אין לאסור אותה על המבקש [פלוני].