איריס נימני ואח' נ' אלי שלום אזולאי ואח'

פסק דין

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית שבבסיסה טענה להפרת זיכרון דברים למכירת בית.

לפי הנטען בתביעה, הנתבעים התחייבו למכור את ביתם שהיה בבניה ובשלב גמר, ברח' אביב 3 א' בבאר יעקב (להלן: "הבית"), לתובעים.

עדותם של התובעים

רקע כללי

2.התובעת והתובע הם בעל ואישה. התובע הוא מרכיב פרקטים במקצועו.

3.בחודש 11/07 לערך עבר התובע ברח' אביב 3 א' בבאר יעקב, וראה מגרש עליו בנויים שני בתים. בית אחד היה גמור ומאוכלס והשני היה בשלבי גמר. על הבית השני ראה שלט "למכירה".

התובע טלפן למספר שהיה רשום על גבי השלט, והשיבה לו בחורה שמסרה פרטים על הבית ונקבה במחיר של 1,500,000 ₪.

בסיום השיחה נקבעה פגישה בין התובעים לבין הקבלן הראשי שבנה את הבית, הנתבע 1 (להלן: הנתבע).

4.כשנפגשו הצדדים, התברר כי לתובעת ולנתבע היכרות קודמת כחברי ילדות. התובעת סיפרה לנתבע כי היא מעוניינת למכור את דירתה ולקנות בית תחתיה.

5.למחרת נפגשו התובעים והנתבע 1 בבית, וביצעו מדידות על מנת להגיע להחלטות בעניין רכישתו.

6.כעבור שלושה ימים נערכה פגישה נוספת בבית בנוכחות התובעים, אביה של התובעת (להלן: "נימני") והנתבע.

הנתבע הזמין את הנוכחים לבית הגמור על מנת להראות כיצד ייראה הבית עם השלמתו. כן הראה את הגינה והתחייב לבצע בה כל שינוי שיתבקש, ללא תוספת תשלום. הנתבע הדגיש כי מחירו הסופי של הבית, כולל מזגנים וגינה, הוא 1,500,000 ₪.

7.במהלך הסיור בבית, התובע הבחין בליקויי בנייה הנוגעים לטיח. לבקשתו, הפגיש אותו הנתבע עם קבלן הטיח (ועקנין). לאחר שהתברר כי אותו ועקנין הוא קרוב משפחתה של התובעת, טלפנה לועקנין, ולאחר שהאחרון אמר לה כי הכל יתוקן לשביעות רצונה, נחה דעתה, והתובעים החליטו לרכוש את הבית.

החתימה על זיכרון דברים

8.ביום 6.12.07, הגיעו הנתבעים לביתם של התובעים, ולאחר התדיינות הגיעו הצדדים להבנות ולהסכמות לעניין מכירת הבית.

9.לפי דרישתו של הנתבע, שביקש למנוע אי הבנות ולסמוך על רצינותם של התובעים, נערך זיכרון דברים.

מאחר שכתב ידו אינו ברור, ביקש הנתבע מהתובעת לכתוב את זיכרון הדברים ברוח הדברים שסוכמו. כך, לעדותה של התובעת.

10.בשלב זה קיימת סטייה בין המתואר בכתב התביעה לבין עדותה של התובעת.

א.לפי המתואר בכתב התביעה, נחתם מסמך אחד, הוא נספח א' לכתב התביעה, שסומן בדיון כ- נ/1.