איפרח נ' בן-אלישע

החלטה

בפניי התנגדות לביצוע שלושה שיקים על סך של 472 ₪ כל אחד (להלן: "השיקים"), אשר נמשכו על-ידי המבקש לפקודת "מידע חקר ופרסום", ומועד פירעונם 3.5.1996, 3.6.1996, ו- 3.8.1996.

השיקים לא כובדו בשל העדר חתימת מושך על גבי אחד מהם, ובשל הוראת ביטול שניתנה לגבי כל השלושה.

תיק ההוצאה-לפועל נפתח בשנת 1997 על-ידי הזוכה, גב' חנה יפרח, כך שההתנגדות הוגשה באיחור משמעותי, אך בצירוף בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד ולחילופין בקשה להארכת מועד להגשתה.

הבקשה

לטענת המבקש, הוא כלל לא ידע כי השיקים הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה-לפועל, והדבר נודע לו רק סמוך להגשת הבקשה, שעה שביקש לגרוט את רכבו - או אז התברר לו כי על הרכב רובצים עיקולים שהוטלו מכוח תיק ההוצאה-לפועל.

עוד נטען על-ידי המבקש, כי מצילום תיק ההוצאה-לפועל עולה כי לכאורה נמסרה לו אזהרה בשנת 2003, וכי בתיק מצוי תצהיר של "שליח" אשר מסר לידיו כביכול את האזהרה ביום 15.6.03 ברחוב רוטשילד 48 במזכרת-בתיה, תוך שצוין כי המבקש סירב לחתום על אישור המסירה.

המבקש תקף את מהימנות אישור המסירה וטען כי הכתובת בה בוצעה לכאורה המסירה הינה כתובת של מינימרקט במזכרת-בתיה שהיה בבעלותו (להלן: "המינימרקט"), אלא שהמינימרקט נסגר בשנת 2001 ובשנת 2003 המבקש כלל לא שהה בו. לפיכך נטען כי תצהירו של השליח בהקשר זה שקרי וכי לא בוצעה כל מסירה של האזהרה לידי המבקש. בהקשר זה עמד המבקש על חקירתו של השליח.

לחילופין טען המבקש כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות בשל קיומם של טעמים מיוחדים. זאת, בשל כך שמדובר בשיקים משנת 1996, אשר הוגשו לביצוע בשנת 1997, כאשר רק לאחרונה נודע למבקש כי מתנהל נגדו תיק הוצאה-לפועל בגינם ולא היה לו יומו בבית-המשפט להוכיח טענותיו ביחס לנסיבות מסירת השיקים ומתן התמורה בגינם.

העדויות

הבקשה נקבעה לדיון בפניי בשל החלטת פסילה שניתנה על-ידי כבוד הרשמת ביום 7.1.13.

במועד הדיון נחקר בפניי המבקש ולאחר מכן הוכנס לאולם השליח שמסר את האזהרה, מר מוריס יפרח (להלן: "השליח"), ונחקר אף הוא.

מחקירתו של המבקש עלה כי מסר ל"מידע חקר ופרסום" ארבעה שיקים, ביניהם שלושת השיקים נשוא הבקשה, וזאת לצורך תשלום בגין עסקת פרסום, שלטענתו לא בוצעה. עוד התברר כי ביחס לשיק הרביעי נפתח תיק הוצאה-לפועל בנפרד, וכי המבקש סילק את חובו בתיק זה לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו.

המבקש העיד כי המינימרקט נסגר בשנת 2001 וכי לאחר מכן הועבר "לבעלים אחרים". משנשאל מיהם הבעלים האחרים, השיב כי "אין לי שום מושג", והכחיש כי מדובר בקרוב משפחה שלו. רק משהוצג בפניו תצהיר, שהוגש על ידו בתמיכה להתנגדות בתיק ההוצאה-לפועל הנוסף (מש/3) ובו צוין כי אחיו היה בעל העסק, השיב כי "זה לא היה בבעלות אחי, הוא היה שם, הוא עבד שם" (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 29-21).

מחקירת השליח התברר כי במועד בו בוצעה המסירה, בשנת 2003, עבד השליח במשרד "מידע חקר ופרסום". השליח העיד כי ביצע את המסירה לידי המבקש באופן אישי. עוד העיד השליח כי הגיע למינימרקט, שם פגש במשפחתו של המבקש, שהינה משפחה גדולה לטענתו, והמבקש אמר לו: "אתה לא יכול לפנות אלי, העסק שלי נסגר". השליח ביקש מן המבקש לקבל את המעטפה ולחתום על האישור הנלווה, והעיד כי המבקש אמר לו בתגובה כי "אני לא רוצה בכלל לשמוע אותך, ואם לא תסתלק מכאן, התחיל לאיים". (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 28 ואילך).

בהמשך לכך, העיד השליח כי המבקש צלצל אליו מספר פעמים תוך ניסיון להגיע לפשרה.

כאשר נשאל השליח אם פגש את המבקש במסדרון בבוקר הדיון, השיב: "לא, אותו? אני פגשתי אותו והיכרתי אותו מהמבט הראשון. זה מה שמראה לך שאני אומר את האמת, אני פניתי אליו כבן אלישע" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 24-22).

בהמשך, מסר השליח תיאור של המינימרקט בו בוצעה המסירה.

דיון והכרעה

אדון בדברים על-פי סדרם: ראשית, אדון בבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד. לאחר מכן, ובמידת הצורך, אדון בבקשה החלופית להארכת המועד להגשת ההתנגדות.