איסקוב ואח' נ' שובל ואח'

החלטה

כתב התביעה שכנגד הוגש על ידי הנתבע 1 שישה ימים לפני הדיון. יש לציין, כי כתב ההגנה הראשון הוגש בתיק ביום 27/11/09. בכתב ההגנה ציין הנתבע 1, כי הוא מבקש ארכה על מנת לפנות לחברת הביטוח. כתב הגנה מהותי הוגש ביום 07/01/10. כתב התביעה שכנגד הוגש בחלוף 3 חודשים מהגשת כתב ההגנה ורק 6 ימים לפני הדיון, מבלי לבקש את רשותו של ביהמ"ש ומבלי להביא זאת לידיעתה של התובעת עובר לדיון.

לאור זאת, אני מורה על מחיקת כתב התביעה שכנגד.

המזכירות תשיב לתובע שכנגד את האגרה ששילם.

ניתנה והודעה היום כ"ח ניסן תש"ע, 12/04/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקי תאונת דרכים.

התובעת טוענת, כי כאשר פנתה ימינה מרחוב פרופס לרחוב יצחק ארצי הגיח הנתבע במהירות מצד שמאל, איבד שליטה על הקטנוע, פגע בצדו השמאלי של רכבה וגרם לו נזקים. מכאן התביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי האחריות מוטלת על כתפי התובעת. לטענתם, הנתבע 1 נסע עם קטנועו וברגע שהגיע למפגש של רחוב פרופס עם כביש השירות – רחוב יצחק ארצי – החל לבצע פנייה שמאלה. ברגע שפנה שמאלה, רכב התובעת, שנסע מימינו, התפרץ לפתע שמאלה אל נתיב נסיעתו, בניסיון לבצע פניית פרסה תוך חציית קו הפרדה רצוף. עקב כך, נפגע הקטנוע ונגרמו לו נזקים. לאור זאת, טוענים הנתבעים, כי דין התביעה להידחות.

בדיון שהתקיים לפניי שמעתי את טענות הצדדים. התובעת הסבירה, כי היא לא הבחינה בקטנוע של הנתבעים לפני התאונה. לדבריה, כשהייתה כ-25 מ' לאחר הפנייה היא הגישה בחבטה בדלת האחורית-שמאלית של רכבה ולאחר מכן הייתה פגיעה נוספת, בחלק הקדמי של רכבה, בעקבות המכה הראשונה.

הנתבע 1 הסביר, כי ראה את רכב התובעת לפני התאונה, ולדבריו – הוא היה במהירות אפסית. עוד אמר הנתבע 1, כי התובעת הגיעה מנתיב שהיה בו תמרור תן זכות קדימה, אולם בעת שנסע – ביצעה התובעת פניית פרסה פתאומית מבלי לאותת שמאלה.

במהלך הדיון שמעתי את עדויותיהם של בעלה של התובעת ושל אשתו של הנתבע 1, שהיו עם הצדדים ברכביהם. כל אחד מהעדים תמך בגרסת הצד שלו. העד מטעם התובעת הסביר, כי התובעת אמנם פנתה שמאלה, אולם לא כדי לבצע פניית פרסה, אלא כדי למנוע פגיעה בנתבע 1 ובאשתו.

אשתו של הנתבעת 1 הסבירה, כי התאונה אירעה בעקבות פניית הפרסה שביצעה התובעת. כמו הנתבע 1, גם היא טענה שבנתיבה של התובעת היה תמרור תן זכות קדימה.

הנתבעים הציגו במהלך הדיון דו"ח פעולה שנכתב על ידי שוטר שהגיע למקום, ובו צוין, כי רכב התובעת ניסה לבצע פניית פרסה וכי הקטנוע שבא מולו נפגע בעקבות כך. כמו כן, הוצגו בדיון עדויותיה של התובעת במשטרה, שבהן היא מכחישה, כי ביצעה פניית פרסה, וכן תמונות של מקום האירוע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, החלטתי לדחות את התביעה.

אין בידי להעדיף את גרסת התובעת על פני זו של הנתבעים. העדויות שנשמעו בפניי מצביעות על שוויון בין שתי הגרסאות, ששתיהן מהימנות עליי. לאור זאת, על ביהמ"ש להסתייע בראיות אחרות, אם ישנן. הוצג בפניי דו"ח פעולה של שוטר. הוא אמנם לא העיד בביהמ"ש, אולם מדו"ח הפעולה, שכתב השוטר לאור ממצאים מזירת האירוע ולאחר שביצע תחקור של הנהגים המעורבים, נלמד שגרסת התובעת אינה נכונה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

לאור התוצאה שאליה הגעתי, תשלם התובעת לנתבע 1 הוצאות משפט בסך של 700 ₪, מהם 200 ₪ שכ"ט העדה מטעם הנתבעים. הנתבעת 2 ביקשה להצטרף לדיון בהיותה המבטחת של הנתבע 1, ולפיכך – אינני עושה צו להוצאות לטובתה.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ח ניסן תש"ע, 12/04/2010 במעמד הנוכחים.