איסמעיל נ' סויד ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

לטענת התובע, הנתבעים שהם אב ובנו, פגעו במתכוון ברכבו והסבו לרכב נזק.

התביעה מורכבת מ- 3 ראשי נזק – תיקון השמשות בסדר גודל של 2,116 ₪ וטענה לפיצוי בגין עוגמת נפש בשיעור של 10,000 ₪ ופיצויים עונשיים בסך של 10,000 ₪.

הנתבעים מצידם הכחישו את חבותם וטענו שהם לא האחראים לנזק לו טוען התובע.

בתאריך 11.11.13 שמעתי את התיק בראיות.

נשמעה גירסת התובע ואחיו שתמך בעדותו ונשמעה גירסת הנתבעים.

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את המסמכים, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להידחות ובנסיבות העניין ייעשה הדבר ללא צו להוצאות.

להלן נימוקיי:

1.התובע הוא הנושא בנטל הראייה. הוא זה שצריך לשכנע את ביהמ"ש שהנזק ברכבו הוא תוצאה של תקיפת הנתבעים. התובע הגיש תלונה במשטרה אך נמנע מלחכות עד שהמשטרה תגבש את עמדתה.

תמוה בעיני עד מאוד שאירוע חמור שכזה, מתאריך 18.12.12, דהיינו חלפה כשנה מאז האירוע, טרם הביא לחקירתם של הנתבעים אשר מואשמים על ידי התובע במשטרת ישראל והעדר חקירה או ממצאים תיזקף בעניין זה לחובתו של התובע.

2.התובע יכול היה להביא לעדות את העד מוחמד, שהינו הדוד אשר ישב במרפסת והיה עד לכאורה לאירוע, אך נמנע מלעשות כן.

בעדותו של האח למדתי לראשונה, כי היו מעורבים באירוע מס' אנשים נוספים ובתוכם אחד מוסטפא וקבוצה נוספת, אך אף אחד מהם לא הגיע לדיון ובמאמר מוסגר אציין שנראה בעיני תמוה שכזו קבוצה היתה מעורבת בפגיעה ברכבו של התובע, שלאור הנזקים, אכן מישהו הסב לה נזק.

3.התובע נמנע מלציין את מהות הסכסוך בינו ובין הנתבעים, שמבוססת על חוסר שביעות הרצון של התובע ממערכת היחסים של הנתבע מס' 2 עם אחייניתו.

התרשמותי היא שבין הצדדים יש סכסוך בעניין אבל העובדה שקיים סכסוך אין בו די כדי להטיל אחריות על נתבעים, מקום שלא הוכחה אחריות שכזו.

לאור העובדה שהתובע הוא הנושא בנטל הראייה ולא העמיד מספיק כלים בפני ביהמ"ש על מנת לקבל את תביעתו, אין לי אלא לקבוע כי דינה להידחות.

אני אסתפק בתוצאה האמורה, בין השאר לאור מחדלם של הנתבעים באי הגשת תצהירים, כפי שקבע ביהמ"ש בהחלטות קודמות, אך זו התרשמותי מתוך עדויות הצדדים.

למעלה מן הצורך אציין, כי הנזק לרכב הוא יחסית קטן ולשמשות בלבד, דבר שאני מתקשה להאמין שקבוצה של כ- 5-7 אנשים היתה גורמת לו בלבד (כגירסת אחיו של התובע) ומרבית ראשי הנזק עניינם בעוגמת נפש ופיצויים עונשיים, שממילא הם ראשי נזק לא ממוניים בסמכות ביהמ"ש בלבד.

התביעה נדחית, אין צו להוצאות.