איסחרוב בבאייב לריסה נ' גרשוביץ

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקשת, היא החייבת בתיק זה, שנכנסה בנעלי החייב המקורי שהלך לעולמו [גרשוביץ יורי ז"ל] לדחות התביעה כנגדה מחמת התיישנותה ו/או שיהוי בהגשתה.

המבקשת הינה אלמנתו והיורשת על פי דין של גרשוביץ יורי ז"ל, הוא החייב המקורי; המשיבה 1 הינה אלמנתו ויורשתו של הזוכה, בבאייב רומן ז"ל, יחד עם ילדיה, המשיבים 2-3, על פי צו ירושה מיום 22.10.02, והינם הזוכים בתיק זה.

טוענת המבקשת כי תיק ההוצאה לפועל נשוא בקשה זו נפתח ביום 14.1.97 על ידי הזוכה דאז, בבאייב רומן ז"ל, וכי מיום פתיחתו לא בוצעו בתיק כל פעולות לגביית החוב, ואף לא נמסרה לחייב אזהרה, וזאת במשך 13 וחצי שנים, עד למועד חידוש ההליכים בתיק, בחודש יולי 2010, כאשר החייב והזוכה שניהם כבר אינם בחיים ומיוצגים בתביעה על ידי יורשיהם.

לטענת המבקשת, סעיף 96 לפקודת השטרות קובע 7 שנים כתקופת התיישנותו של שטר, ובמקרה דנן מסירת האזהרה לחייב בוצעה רק בשנת 2010, כ- 13 שנים לאחר פתיחת התיק, ועל כן התיישנה התביעה. המבקשת נסמכת בבקשתה על ההלכה בע"א 288/95 לחאם נ. אל-זארובי, וטוענת כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל אינה מפסיקה את מרוץ ההתיישנות, ומרוץ זה מתחדש בהעדר פעולות לגביית החוב או ביצוע פסק הדין. לשיטתה, אמנם מרוץ ההתיישנות החל מחדש בשנת 1997, אולם הוא התחדש עם הפסקת ביצוע הפעולות במסגרת תיק ההוצלפ, מאחר שבין השנים 1997 – 2010, לא נעשתה כל פעולה בתיק.

בנוסף לכך טוענת המבקשת, כי יש לדחות התביעה גם מפאת שיהוי ונזק ראייתי. לשיטתה, המדובר בזוכה אשר משך שנים רבות לא עשה דבר לביצוע השטר, ולא נקט בכל פעולה להביא הדברים בפני החייב, ומשכך המדובר בשיהוי בלתי סביר, שאף הביא לנזק ראייתי, שכן נכון להיום גם החייב וגם הזוכה הלכו זה מכבר לעולמם, והיא [המבקשת, אלמנת החייב] לא תוכל לשחזר כיום, באופן סביר, מה ארע במועד עשיית השטר, ומהו שיעור החוב האמיתי, בעיקר כאשר המדובר בשטר ערבות.

לכך הגיבו המשיבים וטענו, כי תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל קובע כי התנגדות לביצוע שטר תוגש תוך 20 יום מיום שהומצאה האזהרה למתנגד, ואילו המבקשת הגישה התנגדותה בחלוף כ- 14 שנים, על אף שידעה גם ידעה אודות הליכי ההוצאה לפועל אשר מתנהלים כנגדה. לטענתם, עוד ביום 15.5.98 הומצאה לחייב אזהרה כדין, ולמרות זאת, לא הגיש החייב המקורי התנגדות לשהי בגין הבקשה לביצוע שטר.

המשיבים טוענים כי הנזק הראייתי שנגרם במקרה דנן, נגרם לזוכה, שכן לאורך השנים התחמקו החייב המקורי ולאחר מכן החייבת מתשלום החוב, באופן כזה אשר מקשה על יורשי הזוכה להציג ראיות למקור החוב ולתשתית לו.

לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח זמן רב בטרם עילת התביעה בגין השטר התיישנה, כאמור בסעיף 96 לפקודה וכי החל ממועד פתיחת התיק, נקט הזוכה המקורי בפעולות גבייה, אך החייב המקורי הצליח להתחמק מתשלום החוב בהצלחה עד פטירתו.

המבקשת בתגובתה הוסיפה, כי בדיון מיום 9.11.10 בפני כב' הרשם גבאי, נדונה זה מכבר השאלה האם הומצאה לחייב אזהרה, ונקבע כי מעולם לא נמסרה אזהרה. כב' הרשם אף אפשר למשיבה להציג אישור מסירה תוך 30 ימים, אך המשיבה לא השכילה לעשות כן, והמסקנה הינה כי האזהרה מעולם לא נמסרה לחייב.

דיון

סעיף 96 לפקודת השטרות קובע את תקופת ההתיישנות כדלקמן:

אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיר או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו 7 שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד.

לגבי המושך או המסב תתחיל התקופה האמורה מן התאריך שבו נתקבלה הודעת החילול.

השאלה מתי ובאילו נסיבות נולדה לתובע עילת התביעה, הינה שאלה הטעונה הכרעה במשפט גופו, ואינה יכולה לידון במסגרת בקשת ביניים. הדבר מקבל משנה תוקף בנסיבות המיוחדות של תיק זה, שהינן עמומות ואינן ידועות לאשורן, לאור פטירתם של הזוכה והחייב המקוריים, ולאור כך שבעלי הדין כעת הינם יורשיהם, נסיבות המקשות על בירור המצב ששרר בין הצדדים כאשר ניתן השטר.

בסעיף 13 לתצהיר שהגישה המבקשת בתמיכה לבקשתה להארכת מועד להתנגדות לביצוע שטר, מציינת המבקשת כי "אינני יודע באיזה הקשר בעלי נתן ערבות לזוכה...אינני יודעת אם הזוכה פנה אל החייב העיקרי שזהותו אינה ידועה לי ואם גבה או ניסה לגבות לפני 13 שנים את הכספים בגינם ניתנה הערבות...".

מהאמור עולה, כי לא ניתן בשלב זה לקבוע שהתביעה התיישנה. כך גם טענת השיהוי, הטעונה אף היא הכרעה במשפט גופו, לעניין בירור השאלה האם בגלל השיהוי, שינתה המבקשת את מצבה לרעה, ונגרם לה נזק ראייתי כטענתה.

יוצא אפוא כי אין מקום בשלב זה לדחיית התביעה מחמת התיישנותה או שיהוי בהגשתה.

בנסיבות האמורות, הצדדים יתייצבו לקדם המשפט שנקבע זה מכבר ליום 25.1.11 בשעה 8.30.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.