אין מקום להתערב בקביעת בית הדין הרבני בעניין הסמכות - פסקדין

1.         לאחר מתן החלטתי מיום 7.6.07, אשר התייחסה למספר רב של בקשות, נותרו להכרעה מספר סוגיות, אותן אפרט כעת:

א.         השאלה הראשונה העומדת ותלויה, הינה שאלת התערבותו של בית המשפט במסקנות ובנימוקי בית הדין הרבני הנכבד בהתאם לבג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פד"י נ"ז (2) 118 (להלן: "הלכת פלמן"). הווי אומר, האם, בהתאם ל הלכת פלמן, קיים "טעם מיוחד" המצדיק את התערבות מותב זה בקביעת בית הדין הרבני בעניין הסמכות.

ב.         כמו כן, עומדת בפני הכרעה בנושא פסיקת המזונות הזמניים לקטין ולאם התובעת בשמו (להלן: "האם").

ג.          הסוגיה האחרונה נסובה בעניין גילוי המסמכים.

סמכות 

2.         בהחלטתי מיום 7.6.07 קבעתי, כי על פניו, לא היה מקום להתערב בקביעת הסמכות של  כבוד בית הדין הרבני. אך יחד עם זאת, בהעדר הנימוקים, היה מקום לשמוע את טיעוניו של ב"כ התובעים בעניין קיומו של "טעם מיוחד" בהתאם ל" הלכת פלמן".

3.         לאחר ששמעתי את הטענות שהועלו, דעתי היא, כי רוב טענותיו של ב"כ התובעים, הינן השגות על מסקנותיו של כבוד בית הדין הרבני. בנוסף, הוא מצביע על העדר אסמכתאות כנגד כלל נכסיו והכנסותיו של הנתבע (להלן: "האב") בתמיכת תביעותיו בפני כבוד בית הדין הרבני.

4.         כפי שצוין בהחלטתי מיום 7.6.07 ונוכח ההתייחסות המקיפה והעניינית של כבוד בית הדין הרבני לנטען בנוגע לחוסר ראיות התומכות בתובענות, אין לתובעים אלא להשלים עם המצב. אין בהשגותיהם על מסקנות כבוד בית הדין הרבני כדי לעורר את "הטעם המיוחד", כאמור. לא די באי הסכמה למסקנות אלה, אלא רק כאשר ניתן לקבוע, כי המסקנות אינן סבירות, דבר שלא ניתן לקבוע בענייננו, אזי יש מקום להקים את טענת "הטעם המיוחד".

5.         כעת אתייחס לשאלת כנות כריכת מזונות האישה והרכוש בתובענה לגירושין שהוגשה לכבוד בית הדין הרבני, דהיינו שאלת כנות תביעת הגירושין. נטען, כי אין עילה של ממש לגירושין.

יתכן שבסופו של יום לא תוכח עילה לגירושין, אולם בכדי שתביעת הגירושין תיחשב כתביעה כנה, חייב כתב התביעה לגלות עילת גירושין, כך שאם העובדות הנטענות בכתב התביעה אכן תוכחנה, יש בהן כדי להקים עילת גירושין על פי דין תורה. לפיכך, המבחן איננו בתוצאה הסופית. אין צורך בשלב המקדמי לבדוק את סיכויי תביעת הגירושין, אלא הבדיקה מתמקדת בשאלה אם כתב התביעה מגלה עילת גירושין על פי דין תורה בהנחה שהעובדות הנטענות בכתב התביעה תוכחנה (ראה: רע"א 9357/96 הר נ' הר, פ"ד נא (2) 618, 622).

            בתמלול השיחה בין האב לבין אחרים אין כדי לקעקע את כתב תביעתו לגירושין. בלשון אחר, אין בדברים אלו כדי למוך בטענות ב"כ התובעים. דבריו של האב מגלים בין היתר את העובדה שסמך על בא-כוחו בהכנת כתב התביעה. בכך אין כל פגם.

            לעניין הנטען בנוגע להעדר פירוט הנכסים וההכנסות, יצוין כי אכן נוצר חוסר ראייתי, אולם אין בו כדי לפגוע באופן ממשי, בשאלת הסמכות. הפגיעה עלולה להתבטא בסיכויי הצלחת התביעה עצמה לאחר שיתעורר הכישלון הראייתי, כפי שעולה מכתב התביעה.

6.         לא זו אף זו. ב"כ התובעים אף טוען לפגם בהליך המתנהל בבית הדין הרבני. בתיאור מהלך הדיון בעניין הצדדים בפני כבוד בית הדין הרבני, הוא מציין כי הוגבלה זכותו לחקור את האב. בתוך כך, מוסיף וטוען, כי שיטת חקירת העדים בבית הדין הרבני לכשעצמה מעוררת את "הטעם המיוחד", ועל כן לא התקיים הליך ראוי בדיון בפני כבוד בית הדין הרבני.

7.         מהטעמים אשר יפורטו להלן, יש לקבוע, כי הסמכות לדון בתובענות האישה למזונות וכנגד הרכוש המשותף, נתונה לכבוד בית הדין הרבני.

8.         אמנם קיים הבדל בין שיטות החקירה השונות, שיטת בית הדין הרבני מזה, לעומת השיטה האנגלו-סקסי הנקראת "אדברסלית"  ADVERSRIAL מזה. אולם אין בשוני זה כדי להקים את הטענה כאילו היה פגם אשר בגינו נפגעה הזכות ל"הליך ראוי", רק משום שנעשתה החקירה על ידי דיין כחוקר עצמאי.

הנחיית כבוד בית הדין בניהול חקירת עדים במקור:

"היו בודקים אותם בשבע חקירות"

(ראה: מסכת סנהדרין משנה א').

            ב משנה תורה הרמב"ם הלכות עדות, הלכה 3 נקבע, כי:

            "מצות עשה לדרוש את העדים ולחקרן ולהרבות בשאלתן ומדקדקים