אין לחפוף בין פדיון חופשה לימי הודעה מוקדמת כאשר העובד מוכן לעבוד בתקופה זו

1.         בפניי תביעה של התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה פדיון חופשה בסך 4,836 ש"ח בגין 13 ימי חופשה שלטענתה קוזזו שלא כדין עם סיום העסקתה.

2.         ואלו העובדות הדרושות לענייננו כפי שהן עולות מן המסמכים והעדים ^[1] אשר העידו בפניי:

3.         התובעת פוטרה מעבודתה לאחר כשנתיים. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 15.6.07.

4.        המחלוקת שבין הצדדים ממוקדת בשאלה האם בדין ביצע הנתבע קיזוז, משכרה האחרון של התובעת, של יתרת ימי החופשה שלא נוצלו על ידה בתקופת עבודתה.

5.         הנתבע טוען כי הסכים לפנים משורת הדין ולבקשת התובעת כי תבצע את העבודה במהלך ההודעה המוקדמת מן הבית. עם זאת, כאשר בדק את אשר ביצעה התובעת, התחוור לו, לטענתו, כי לא עשתה עבודתה, לכן ביקש ממנה להמשיך את עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת במשרדו. לטענתו, התובעת הגיעה לעבוד במשרדו במשך כיומיים שלושה, ואולם לאחר שנתפסה על ידי מזכירתו שולחת הרבה יותר פקסים (עם קורות החיים שלה) מכפי שהתיר לה, הפסיקה להגיע לעבודתה ויותר לא הגיעה למשרדו.

6.         הנתבע טוען כי במקום להוריד לנתבעת 27 ימים עקב החופשה שלקחה על דעת עצמה, ניכה רק את מספר הימים המצומצם שהיה במכסת ימי החופשה שלה.

7.         התובעת טוענת כי ביצעה את כל המטלות שהתבקשה לבצע במהלך ימי ההודעה המוקדמת. התובעת טוענת כי הייתה תמיד זמינה במהלך ימי ההודעה המוקדמת ועבדה מן הבית וגם במשרד ואף ביום 14.6.07, יום לפני שהפיטורים נכנסו לתוקף. עוד טוענת התובעת כי לאחר שהפיטורים נכנסו לתוקף הגיעה למשרדו של הנתבע על מנת לעשות חפיפה לעובדת חדשה. כמו כן, טענה כי הנתבע הציע לה לחתום על 'כתב שיפוי' שלפיו אם תחתום שלא תתבע אותו בגין ימי החופשה, הוא ייתן לה המלצה טובה וגם ימצא לה עבודה.

8.         מבחינה משפטית הפנה הנתבע לשני סעיפי חוק וטען בקצרה וללא כל פירוט, כי תקופת ההודעה המוקדמת נוכתה מימי החופשה הצבורים לתובעת לפי האמור בסעיף 5 (א) (7) לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951 ולחילופין, זכאי היה לקזז דמי פדיון חופשה ותמורה חופשה וזאת מכוח האמור בסעיף 25 (א) (7) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

9.         התובעת הגישה לבית הדן מכתב דרישה שכתבה לנתבע ביום 24.2.08, מכתב תשובה של הנתבע מיום 2.3.08 וכן תלושי שכר.

10.       במהלך הדיון הגיש הנתבע את מכתב הפיטורים של התובעת מיום 16.5.07.

11.       לאחר ששקלתי את הראיות שהובאו על ידי הצדדים, החלטתי כי דין התביעה להתקבל, וזאת מן הטעמים להלן:

12.       סעיף 5 (א) (7) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, מורה כלדקמן:

" 5.      (א)      ואלה הימים שלא יובאו במנין ימי החופשה:

                        ...

(7)       ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על  
ארבעה- עשר, ובמידה שעלו."

13.       בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, ככלל, לא ניתן לחפוף בין פדיון חופשה לימי הודעה מוקדמת. יחד עם זאת, כאשר העובד אינו מוכן לעבוד בתקופה ההודעה המוקדמת, ויוצא מרצונו לחופשה שנתית, ייחשבו ימי החופשה השנתית כחלק מימי ההודעה המוקדמת, והעובד לא יהיה זכאי לפדיונם. ( דב"ע 98/ 107-3 אורי ארבל - H.P.H Products - Herbalife International, פד"ע לב 156, כן ראה: ע"ע 1496/02 נשואה זנקס בע"מ - גל ארז, ניתן ביום 3.8.08).

14.       בעניין זה אציין כי מעדותה של התובעת בפניי לא היה שום רמז לכך שהתובעת יצאה לחופשה בתקופת ההודעה המוקדמת. נהפוך הוא, התובעת טענה כי בתקופת ההודעה המוקדמת עבדה, ואפילו לא יצאה