אימוץ מודל "תומך החלטות" כחלופה לאפוטרופסות על קשיש

זו בקשה משותפת שהוגשה על ידי הקליניקה לזכויות זקנים וניצולי שואה באוניברסיטת בר אילן, עמותת 'יד ריבה- סיוע משפטי לקשיש' ושירותי הרווחה חיפה-המדור לזקן, למינוי "תומך החלטות" עבור המבקשת לצורך סיוע בניהול ענייניה הכספיים, ליווי ותמיכה בקבלת החלטות. לבקשה צורפו חוות דעת רפואיות ותצהירי הסכמה.

במוקד ההכרעה, המבקשת, כבת 78, ילידת 1937, אלמנה ואם לבן המתגורר בחו"ל מזה שנים, עלתה ארצה לפני 10 שנים ומתגוררת במקבץ דיור לזקנים בחיפה (להלן: "הנתמכת/המבקשת"). על פי אישור רפואי, המבקשת סובלת ממחלת אלצהיימר מתקדמת, אינה מתמצאת בזמן ובמקום, אינה מסוגלת לדאוג לעצמה, זקוקה לעזרה בתפקודה היומיומי ולא יוצאת לבדה מהבית ללא ליווי של חברתה- ידידתה הקרובה מזה שנים, הגב' ס.ס (להלן: "החברה" ו/או "התומכת"). מומחית בתחום הגריאטריה של מכבי שירותי בריאות, המליצה כי המבקשת תקבל ייעוץ בניהול כספיה והעריכה כי בשלב זה אינה זקוקה למינוי אפוטרופוס. המבקשת הביעה התנגדות למינוי אפוטרופוס עבורה והביעה את רצונה, כי חברתה, עליה היא סומכת, היא ורק היא תמשיך ללוות, לתמוך ולסייע בניהול ענייניה הכספיים, וזאת מתוך האמון הרב שהיא רוכשת לה כבר תקופה ארוכה ומזה כ- 16 שנה.

עו"ס המדור לזקן בעיריית חיפה התרשמה כי המבקשת סובלת אמנם מירידה קוגניטיבית, העלולה להשפיע על מסוגלותה לנהל את ענייניה הכספיים, אך אין היא מסכנת את עצמה.

ב"כ המבקשת, עו"ד שלומית ברנס, עו"ד ד"ר מיקי שינדלר ועו"ד ד"ר מיטל סגל רייך, הגישו בקשה לאמצעי שמירה, על פי סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962 (להלן: "החוק") בבקשה נטען כי מינוי אפוטרופוס הינו אחד ההסדרים השכיחים ביותר להגבלת האוטונומיה של הזקן. מינוי זה נעשה לרוב בכפוף לאבחון המצביע על לקות כלשהי הפוגעת בכושר השיפוט של הזקן והמגבילה את יכולתו לנהל את ענייניו השונים ולקבל החלטות משפטיות. במהלך העשורים האחרונים הופנתה בעולם ביקורת רבה כלפי השימוש הרחב והשכיח במוסד האפוטרופוס, וזאת לאור הפגיעה הקשה בחירותו של האדם.

ב"כ המבקשת ביקשו לעשות שימוש במודל 'תומך החלטות' כחלופה לאפוטרופסות. המודל מתבסס על התפיסה, כי כל האנשים הם בעלי כשרות משפטית, ועל כן יש מקום לסייע ולתמוך באלו שמתקשים בקבלת החלטות ובביצוע פעולות משפטיות, וזאת במקום מינוי מקבלי החלטות חלופיים, כמו אפוטרופוס. מודל זה מבקש להעצים את היחיד, להגן עליו בשיתוף עמו, לסייע לו לקבל החלטות בעבור עצמו על פי רצונותיו והשקפותיו ובכך למנוע פגיעה בחירותו.

המשפט המשווה העלה כי מודל 'תומך החלטות', המסייע לחלק מאוכלוסיית הזקנים בעלי לקות מנטאלית או ירידה קוגניטיבית כזו או אחרת, מיושם במספר מדינות מערביות. כך למשל, באלברטה שבקנדה ישנו מודל שתכליתו לסייע לבגירים בעלי יכולת לקבל החלטות אך זקוקים לסיוע בכך (ר' Adult Guardianship and the Trusteeship Act – AGTA). בשוודיה- קיים מודל 'המנחה' -    God Man, אשר תפקידו לעזור בניהול ענייניו של הנזקק תוך התייעצות עמו ובהסכמתו (ר' Herr, S.S (1995) Maximizing Autonomy: Reforming Personal Support Laws in Sweden and the United States, Journal of the association for persons with severe handicaps 20(3), 213-223 .

מודל 'תומך החלטות' מתיישב עם האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות- 2006 Convention on the Rights of Persons with Disabilities, שהתקבלה באו"ם בשנת 2006 ובשנת 2012 ישראל אשררה אמנה זו ועל כן היא מחויבת ליישמה. סעיף 12 לאמנה מאמץ את התפיסה כי כל אדם הוא בעל כשרות משפטית (מסוימת) ויש מקום לתמוך בו לשם מימוש כשרות זו ולהימנע, עד כמה שהדבר אפשרי, מהגבלת הכשרות המשפטית באמצעות מוסד האפוטרופוס, כל זאת, כפי שעולה מלשון סעיף 12(2)-

"States Parties shall recognize that persons with disabilities enjoy legal capacity on an equal basis with others in all aspects of life"

ובתרגום-

"מדינות שהן צדדים (לאמנה) יכירו בכך שאנשים בעלי מוגבלויות הינם בעלי כשרות משפטית שווה לזו של אחרים, בכל היבטי החיים"

וכפי שעולה מסעיף 12(3) לאמנה הקובע-

"States Parties shall take appropriate measures to provide access by persons with disabilities to the support they may require in exercising their legal capacity"