אילן אשד נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו, בע"פ 21136-05-16 (כב' השופטים: ד' ברלינר – שופטת בכירה; ג' רביד; ש' יניב), מיום 06.09.2017. בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, מיום 26.01.2016 (למעט זיכוי חלקי במסגרת האישום הראשון), וכן נדחה הערעור על גזר הדין, מיום 03.04.2016, שניתנו על ידי בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת מ' ברק-נבו), בת"פ 13054-11-10.

2. בד בבד עם הבקשה לרשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש. בהחלטתי מיום 25.10.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

3. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב – יפו. כתב האישום מייחס למבקש, בגדרי שלושה אישומים, את ביצוע העבירות הבאות: ניסיון לבצע מעשה מגונה במרמה, לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (12 עבירות); מעשה מגונה במרמה, לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין (2 עבירות); והתחזות לפסיכולוג, לפי סעיף 5 בצירוף סעיף 53(א)(4) לחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977 (ריבוי עבירות).

           יצוין, כי ביום 01.03.2007, הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של אינוס במרמה; ניסיון למעשה סדום; מעשה סדום; ומעשה מגונה, אשר בוצעו בשיטה דומה לשיטה בה נקט המבקש במקרה דנן. ביום 15.03.2016, הורשע המבקש, לאחר ניהול משפט הוכחות, במרבית האישומים אשר מונה כתב האישום (תפ"ח (ת"א) 1023/07 מדינת ישראל נ' אשד (15.03.2016)). בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו גזר על המבקש 8 שנות מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו. ערעור מטעם המבקש, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תלוי ועומד בפני בית משפט זה (להלן: התיק האחר).

4. נחזור אפוא לתיק שלפנינו. מעובדות האישום הראשון עולה, כי במהלך החודשים יולי עד ספטמבר 2010, פנה המבקש אל 12 נשים צעירות, אשר פרסמו מודעות לגבי מתן שיעורים פרטיים או טיפולים אלטרנטיביים (להלן:המתלוננות). המבקש הציג עצמו, במרמה, כפסיכולוגית או כפסיכותרפיסטית בשם "נעמה", והציע למתלוננות לטפל בנפגע פוסט-טראומה בשם "ליאור", אשר גם את תפקידו גילם המבקש. בשיחות טלפון שקיים המבקש עם המתלוננות, הציג המבקש, תוך התחזות ל"נעמה", את "ליאור" כגבר שעבר פגיעה מינית בילדותו, אשר גרמה לו לטראומה. המבקש הסביר למתלוננות, כי יש לטפל ב"ליאור" ב"שיטה ייחודית", המכונה "הצפה", לפיה יש לגרום ל"ליאור" לחוות מחדש את המעשים המיניים שנעשו בו בעבר, וזאת לאחר שיכנס למצב היפנוטי "טראנס". המבקש, שהתחזה כ"ליאור", הגיש למתלוננות מכתב מטעמה של "נעמה", במסגרתו היא חזרה על הדברים שנאמרו להן בשיחות הטלפון עמה, והוסיפה כי בעבר "ליאור" עבר טיפול דומה בידי מטפלת בשם "קארן", אשר נחל הצלחה רבה. על פי הנטען, בשיחות עם המתלוננות, ובאמצעות המכתב שהוגש להן בתחילת הטיפול, חתר המבקש לכך שהמתלוננות יבצעו בו מעשים מגונים, וזאת על ידי כך שהציג בפניהן מצג כוזב לפיו המדובר בטיפול "מקצועי ומוכר". יש לציין, כי המתלוננות סירבו לטפל במבקש בשיטת הטיפול שהוצעה על ידו.

           מעובדות האישום השני עולה, כי בתחילת חודש יולי 2010, פרסמה ח.ר. מודעה בדבר מתן טיפולים ב"רייקי" וב"שיטת אלכסנדר". בסוף חודש יולי 2010, פנה המבקש, תוך התחזות כ"נעמה", אל ח.ר., והציג את עצמו בפניה כמי שמטפל ב"ליאור". המבקש תיאר את "ליאור" כמי שעבר פגיעה מינית, והסביר לה כי יש לטפל בו ב"שיטה ייחודית", המכונה "הצפה", וכי יש לגעת בצווארו של "ליאור" בכדי להכניסו למצב היפנוטי "טראנס". ביום 03.08.2010, נפגשהח.ר. עם "ליאור" (שהיה בעצם המבקש) בבית קפה, וקבעה עמו פגישה נוספת. ביום 08.08.2010, נפגשה ח.ר. עם "ליאור" (המבקש) בדירתה. במסגרת הפגישה, נגעה ח.ר. בצווארו של "ליאור", והוא, בתגובה, גלגל את עיניו ורעד, כך ש-ח.ר. האמינה כי הלה נכנס למצב היפנוטי "טראנס". בהמשך, ביקשה ח.ר. כי "ליאור" יספר לה על הטראומה שעבר, והוא, בתגובה, הניע את אזור החלציים, כך שהיא האמינה כי הוא נפגע באזור זה, במסגרת האירוע הטראומטי שחווה בילדותו. לאחר זאת, ביקשה ח.ר. מ"ליאור" למרוח את ידיו בשמן, ובשלב זה "ליאור" פנה אל ח.ר. וביקש ממנה לגעת באיבר מינו, ואילו היא המליצה לו לאונן באופן עצמאי. "ליאור" אונן בפני ח.ר., שהאמינה כי המדובר ב"טיפול ייחודי", כפי שהסבירה לה "נעמה" בשיחת הטלפון שהתקיימה ביניהן. במהלך האוננות, ביקש "ליאור" כי ח.ר. תיגע בו ותשים את ראשה בין ברכיו, ואילו ח.ר. הציעה לו כי תשים את ידיה סביב ראשו. לאחר ש"ליאור"  חזר על בקשתו, היא מילאה אחר הבקשה ושמה את ראשה בין ברכיו. לאחר הפגישה, ניסה המבקש לקבוע פגישה נוספת עם ח.ר., אך היא התחמקה מלהיפגש עמו בשנית.