אייזמן נ' לאומי

החלטה

1.בפניי תביעה לחיוב הנתבע לפצות את התובעת בגין נזק כספי נטען.

2.התובעת טענה בכתב התביעה כי הינה חיילת משוחררת, ששירתה שנתיים בשירות סדיר בצה''ל, כתומכת לחימה.

3.לקראת תום שירותה הצבאי, נטלה חלק בקורס משתחררים . במהלך הקורס, הוסבר לה כי לאחר תום שירותה הצבאי היא תוכל לעבוד במקום עבודה שבו היא תהא זכאית לקבל מענק כספי מהנתבע, עבור עבודה המוגדרת כחוק כעבודה מועדפת.

4.התובעת השתחררה משירות סדיר ביום 16.09.09, ובתחילת חודש ינואר 2010 החלה לעבוד בבתי מלון באילת בתפקיד מלצרית, והמשיכה לעבודה בתחנת דלק בעיר רמלה, עבודה מוכרת כמועדפת על פי חוק, ואמורה להעניק בסופו של יום זכאות למענק כספי.

5.עוד טענה התובעת כי סיימה את מחויבותה, ועבדה 150 ימים תוך שנתיים ממועד שחרורה, מבלי שעבדה חודשים מלאים מאחר והיא נטלה חלק בלימודיה, כך לדבריה.

6.לאחר הגשת תביעתה לקבלת המענק הכספי, התובעת גילתה כי הייתה אמורה לעבוד שישה חודשים מלאים כדי לקבל את המענק הכספי, וכתוצאה מכך הנתבע דחה את תביעתה לקבלת המענק.

7. התובעת הגישה ערעור, כך לדבריה, על החלטת הנתבע בפני בית הדין האזורי לעבודה, והערעור נדחה. התובעת צירפה לכתב תביעתה את פרוטוקול הדיון בבית הדין לעבודה מיום 17.04.12, לרבות כתב הגנה מטעם הנתבע והחלטת בית הדין למחוק את תביעת התובעת בפניו.

8.התובעת ייחסה לנתבע מתן מידע באופן רשלני, ולהוכחת טענתה צירפה תמלילי שיחות עם ארבעה מוקדנים שונים, שלטענתה עולה מהם שהתובעת לכאורה עמדה בכל התנאים והקריטריונים לקבלת המענק הכספי.

9.בנוסף לעילה על פי סעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין, ייחסה התובעת לנתבע אחריות לעוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין וכן עילה לפי חוק החוזים [חלק כללי] התשל''ג-1973, בנימוק שהנתבע פעל "בחוסר תום לב בכך שלא סיפקה לתובעת את האינפורמציה הדרושה, ובכך בעצם הטעתה אותה".

10.לאור כל האמור לעיל ביקשה התובעת להשית על הנתבע תשלום בסך כולל של 11,059 ₪, כמפורט להלן:

א.קבלת המענק הכספי עבור העבודה המועדפת בסך 8,870 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום זכאותה לקבלת הגמלה, בסך נוסף של 1,189 ₪.

ב.עוגמת נפש אשר נגרמה לתובעת עקב התנהלותו ומעשיו של הנתבע, בסך כולל של 1,000 ₪.

11.הנתבע ציין בכתב הגנתו , בין היתר, כי אין לו כל ידיעה לגבי קורס משתחררים בו נטלה חלק התובעת.

12.הנתבע הסכים לגבי הנטען בעניין עבודת התובעת כמלצרית בחודש ינואר 2010, וציין שהיא עבדה שם שלושה ימים, והחל מחודש פברואר 2010 עבדה בתחנת דלק ימים ספורים בכל חודש. הנתבע הכחיש את הטענה כי הטעה כביכול את התובעת לעניין מימוש זכויותיה, וציין כי התובעת לא הייתה זכאית למענק עקב אי עמידתה בקריטריונים היוצרים את הזכאות לקבלת המענק בגין עבודה מועדפת.

13.הנתבע הדגיש כי התמלילים של השיחות נוגעים לשיחות שהתקיימו לאחר דחיית התביעה, ולכן לשיטתו אינם נוגעים לזכאותה של התובעת. בנוסף לכך הנתבע טען כי ניתן להתרשם שבתמלילים שצורפו לכתב התביעה השאלות היו מטעות ומכוונות.

14.הנתבע הדגיש כי עד עתה לא הובהר בכתב התביעה מתי וכיצד הוטעתה התובעת על ידי הנתבע בהטעיה שתוצאתה הינה הנזק הנטען כביכול.

15.הנתבע ציין כי התובעת לא טרחה לפרט מה האינפורמציה שקיבלה, מתי וכיצד קיבלה אותה, וכל זאת לפני הגשת התביעה למענק ולפני שהחלה בעבודה, וכל עוד היה ניתן לצבור תקופת אכשרה כדין.

16.הנתבע מפנה לטענת התובעת כי לא עבדה חודשים מלאים משום שנטלה חלק בלימודיה, ומסיק מכך שלשיטתה ולגרסתה של התובעת, לא יכולה הייתה להשלים תקופת אכשרה לפי החוק, שכן למדה באותה תקופה.

17.התובעת צירפה תעודת עובד ציבור, חתומה על ידי עובד הנתבע, שציין כי הוא משמש בתפקיד ממונה מוקד צפת של הנתבע החל מאוגוסט 2008. החותם על התעודה ציין בה כי מבדיקת המחשב עולה כי בוצעו שיחות עם שלושה מבין ארבעת המוקדנים, ששמם נזכר בתמלילים שהגישה התובעת, דהיינו – תומר, רינת ומוריה, ואישר שהם עובדי המוקד הטלפוני בצפת. כמו כן ציין בתעודה כי השיחות במוקד הטלפוני אינן מוקלטות.