איזונים ומידתיות במתן צווי עיקול וצווים למניעת דיספוזיציה

החלטה

לפנינו בקשת מר [פלוני] לביטול צווים שניתנו לבקשת גרושתו והאוסרים כל דיספוזיציה ברכוש הרשום על שמו או על שם חברות שבבעלותו וכמותה גם בקשה להטלת צווי עיקול על נכסי גרושתו גברת [פלונית] לרבות: נכסי נדל"ן, זכויות בחברות ופיקדונות כספיים בבנקים בארץ ובחו"ל.

רקע עובדתי

הצדדים – [פלוני] (להלן: האיש) ו[פלונית] (להלן: האישה) התגרשו לפני שמונה חודשים לאחר שלושים וחמש נישואין במהלכן נולדו להם שמונה ילדים משותפים.

האיש הוא איש עסקים ובעבר היה [...] בישראל. בתחילת חיי הנישואין פעל האיש במסגרת עסקי חמיו שהיה בעל ממון וכן גם 'בעל צדקה' תומך תורה, ולאחר כמה שנים יצא לדרך עסקית עצמאית שבה עשה חיל וידע הצלחה גדולה לצד נפילות ומשברים.

לדאבון לב, ביתם רחב הידיים של הצדדים הפך בשנים האחרונות ל'בית מלא זבחי ריב', ורכוש וממון רב שקיבלה האישה בירושה מאביה וכמותם גם רכוש פרי עמל ומאמץ של האיש, הפכו ל'עושר השמור לבעליו לרעתו'. המשבר בין הצדדים התעצם מאוד גם בשל מאבק מר ומתמשך אשר מנהל בנם של הצדדים מר [...] באביו. המאבק המכוער אשר מנהל הבן נגד אביו השליך גם על חיי הנישואין שהיו ממילא במשבר ותרם גם הוא לפירוקה של המשפחה.

בתחילת חודש אלול תשע"ו (ספטמבר 2016) קיים בית הדין דיון מיוחד, במסגרתו עשה מאמץ גדול כדי להביא את הצדדים להסדר מהותי ודיוני אשר יצמצם את המחלוקת ביניהם באופן משמעותי, וימנע התדיינויות ארוכות שעלולות להמשך שנים רבות.

עיקרו של ההסדר היה כי האיש יוותר על כל טענה ותביעה בעינינו של הרכוש הרב הרשום על שם האישה בארץ ובחו"ל, ומנגד תוותר האישה על טענה בדבר הרכוש הרשום על שם האיש, לרבות המגרש ברחוב [...], כאשר האיש ייטול על עצמו באופן בלעדי לשאת גם בכלל החובות הרובצים עליו אשר על פי הנטען מסתכמים בלמעלה מעשרים מיליון ש"ח. על פי ההסדר המוצע, הדיון בבית הדין יעסוק בבעלות על ביתם של הצדדים וכן גם בתביעת האישה להשבת כספים אשר הלוותה לאיש בשנים האחרונות.

שני הצדדים אימצו באופן עקרוני את ההצעה. גם באי כוח שני הצדדים הודו בפה מלא כי ההסדר המוצע ראוי וצודק. ביזמת בית הדין ההסכמות לא אושרו על אתר והצדדים נתבקשו להגיש הודעה בכתב בתוך שבעה ימים.

להפתעת בית הדין, בהודעה בכתב אשר הגישו באי כוח האישה, חזרה בה האישה מההצעה והציגה גישה משונה להסדר, שלאחר שמתעמקים בה, תמציתה: שלי – שלי, ושלך – גם כן שלי. באי כוח האישה אף הגדילו לעשות כאשר טענו שלא הייתה מעולם כל הסכמה. נבהיר: מותר לבעל דין להימלך בדעתו ולחזור בו. מותר גם לבאי כוח לחזור בהם. עם זאת, מצופה מעורכי דין לומר זאת בפה מלא ולא להציג מצג אשר לא תואם את המציאות.

כך או כך, נכבד את רצון האישה ובאי כוחה וננהל הליך ראוי שיכלול מינוי מומחים וכן גם דיוני הוכחות במסגרתם ייחקרו הצדדים ועדים מטעמם.

ההליך המשפטי עלול להמשך זמן רב בשל היקף הרכוש והחובות כמו גם בשל התנהלות הצדדים ובני משפחה אחרים העומדים מאחורי הקלעים ובוחשים בקדרה, ובשלב זה, עלינו להכריע בסוגיית העיקולים.

דיון הלכתי

בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי לא מצינו מקור מפורש המכיר בסמכותו של בית דין ליתן סעד זמני טרם שהתבררה והוכרעה התביעה אשר לפניו, ועניין זה עולה לראשונה בדברי הגאונים.

שיטות הראשונים ופסיקת השולחן ערוך

בספר התרומות (שער טז חלק ג אות א) מביא שתי גישות מנוגדות: מחד גיסא – גישת רב יהודאי גאון אשר כתב בתשובה שאין להיזקק לטענות של מלווה כלפי לווה טרם שהגיע זמן הפירעון, ומאידך גיסא – גישת הרי"ף (שו"ת הרי"ף סימן קיג) אשר פסק שיש להבטיח אפשרות גבייה עתידית של תובע אף קודם התגבשותו של חיוב שכן "מצינו רבותינו שמקפידין וחסין על בני אדם שלא יאבד ממונם".

בעל התרומות (שם) כותב שהסתפק בהכרעת ההלכה בעניין ועל כן שאל את פי הרמב"ן אשר הכריע כדברי רב יהודאי גאון, וזו לשונו:

"ומפני שנסתפקתי בהכרעתם שאלתי בזה ה"ר משה בר' נחמן ז"ל. וזה אשר השיב: אף על פי שאימת חכמת הרב מוטלת עלינו אין משוא פנים בדין, שלא מצינו בתלמוד למי שאינו מתחייב עדיין כלום שנעמיד ממונו בבית דין משום חששא זו שמא יזכו אחרים בממונו [...] אבל מלווה למי שאין לו נכסים, וכן הלוקח ממי שאין לו קרקע אחר הוא רוצה ליזוק בנכסיו, מה נעשה לו, לכשיבוא זמן חובו הרי הדין ביניהם [...] ולא מצינו דבר זה אלא בדיני נפשות, דתניא 'ונקה המכה' מלמד שחובשין אותו, אבל בדיני ממונות עד שיתחייב אין תופסין ממנו. וסוף דבר גבי מלווה ולווה אין בית דין נזקקין להם עד שיגיע זמנם [...]"