איזון משאבים ופיצויי גירושין לאשה מוסלמית - פסקדין

1. (א) בפניי שלוש תביעות.

(ב) בתמש 12883/03, תובעת אישה איזון משאבים, פסק דין הצהרתי, וחלוקת רכוש.

(ג) בתמש 12884/03, תובעת האישה פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה : דבר החקיקה הוא סעיף 181 לחוק העונשין, התשל"ז 1977,  ונטען שהנתבע גרש את אשתו בעל כורחה.

(ד) בתמש 12885/03, תובע האיש פינוי בסילוק יד של האישה ושתי הבנות של בני הזוג, מדירת שבשכונת ר'.

תחילת השיתוף והדין החל

2. (א) בני הזוג הם קרובי משפחה.

(ב) יש חילוקי דעות בין הצדדים בדבר מועד תחילת השיתוף ותחילת היחסים המשפטיים ביניהם.

(ג) האישה מצדה טוענת שהיה טקס אירוסין בשנת 1983; האיש מצדו טוען שלא היו אירוסין פורמליים, לא היתה מסיבה, ובכל מקרה אין לאירוסין נפקות משפטית לפי הדיון האישי.

(ד) הוזכר בפניי מסמך שמכונה "כתובה" ירדנית, הוא נושא תאריך 1985.

(ה) אין מחלוקת שהאיש הגיע ארצה לאחר לימודים בחוץ לארץ באוגוסט 1985.

(ו) התקיימה חתונה בשנת 1987.

(ז) לנישואין ולכתובה, ניתן תוקף בבית הדין השארי, 1989.

(ח) מתוך הטענות של הצדדים, יש לקבוע את מועד תחילת השיתוף הכלכלי ביניהם. מועד זה רלוונטי לתביעת האישה בנכס העיקרי, דירת המגורים של המשפחה, וגם בענייני הנכסים הכלכליים האחרים של הצדדים. האישה טוענת כי יחסי הממון בינה ובין בעלה, נשלטים על ידי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג 1973 (להלן-חוק יחסי ממון).

(ט) עם זאת, היא מבקשת להחיל את חזקת השיתוף במקביל, וזאת מטעמים הנוגעים למנהגי האוכלוסיה המוסלמית.

(י) יש לציין כי אם דין החל הוא רק על פי חוק יחסי ממון, כי אז אין רלוונטיות למועד תחילת החיוב. סעיף 4 לחוק קובע :

"אין בכריתת הנישואין או בקיומם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני, או להטיל עליו אחריות לחובות השני."

(יא) טענת האישה היא שאם בית המשפט ישתכנע, כנגד טענתה, שהיא לא השקיעה בבניית הבית ובניהולו, כי אין לה זכויות בנכסים של הנתבע על פי חוק יחסי ממון, בכל זאת, מנהגי האוכלוסיה המוסלמית, ותפיסת העולם לפיה הגבר דואג לפרנסת הבית והאישה נמצאת פנימה, יש להרחיב את היקף הנכסים שיש לחלק בסיום הנישואין.

(יב) לכן מועד תחילת השיתוף הכלכלי הוא זה שיכתיב את היקף הנכסים שעליהם חלה הלכת השיתוף.

3. (א) האיש מצדו טוען שאין חלות, לא לחוק יחסי ממון ולא לחזקת השיתוף, וזאת מחמת ההסכמים עליהם חתמו הצדדים, ובעיקר הסכם הנישואין הירדני, אשר קובע כי הדין שחל על בני הזוג הוא הדין השרעי.