איוורקהו מולטה נ' חסן זיאד ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התובע יליד שנת 1954, וביום התאונה היה בן 50 שנה.

בתאריך 26/8/04 בזמן שהתובע נסע במונית הנהוגה בידי הנתבע 1 וישב במושב האחורי, רכב אחר התנגש במונית מאחור וכתוצאה מכך נחבל התובע בגופו, ובעיקר בברך ימין ובגב (להלן – "התאונה").

אין מחלוקת בין הצדדים אודות אירוע התאונה וקיומו של כיסוי ביטוחי בגינה אצל הנתבעת 2, והמחלוקת היחידה נסב למעשה סביב שאלת הנזק.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע ואשתו.

הטיפולים הרפואיים:

ממקום התאונה הובהל התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים נהריה. בחדר המיון התלונן התובע על כאבים בגב ובברך ימין עם רגישות במישוש הברך, ובתום סדרת בדיקות הוא שוחרר עם המלצה לקירור מקומי של מקום הפגיעה, הרמת הרגל, נטילת משככי כאבים והמשך מעקב רפואי.

לאחר מכן המשיך התובע לקבל טיפולים רפואיים במסגרת קופת-חולים כשהוא מתלונן באופן ממושך על כאבים בגב ובברך ימין, ובשל כך קבל סדרה של טיפולים פיזיותראפיים.

מאחר שהתובע המשיך להתלונן על כאבים בברך, הוא הופנה על ידי האורטופד המטפל למרפאת כאב במרכז הרפואי זבולון ולמרפאת ברכיים במרכז רפואי לין, שם הומלץ לו על ניתוח ארטרוסקופיה.

בהמשך לכך אושפז התובע בבית חולים כרמל ביום 29/1/07 לשם ביצוע הניתוח, אשר הדגים קרע של סהרון פנימי קטן, שינויים ניווניים קלים ועיבוי רקמה דלקתית. במהלך הניתוח בוצעה כירתה חלקית של הקרע המינסקלי הפנימי וכריתה חלקית של הרקמה הדלקתית. בתום 3 ימי אשפוז שוחרר התובע עם המלצה להמשך מעקב רפואי ונטילת משככי כאבים.

גם לאחר הניתוח הנ"ל המשיך התובע להיות במעקב רפואי אצל אורטופדים שונים, אשר אבחנו אצלו כאבים, רגישות ולעתים אף נפיחות והגבלה בתנועות הברך, ובהמלצתם קבל טיפול בזריקות, השתמש במגן ברך מיוחד ועבר מספר סדרות של טיפולים פיזיותראפיים.

הנכות הרפואית:

בית המשפט מינה את ד"ר מרדכי קליגמן כמומחה רפואי מטעמו בתחום האורטופדי אשר בדק את התובע וקבע בחוות דעתו, כי התובע סובל מהגבלה קלה בכיפוף וביישור הברך, וכן מנפיחות בברך ודלדול קל של שריר ארבעת הראשים מימין, דבר המרמז לדידו על הגבלה בתפקוד רגל ימין.

המומחה הוסיף, כי "אמנם בדיקת הארטרוסקופיה הראתה ממצאים קלם ביותר שלרב משתפרים ולבסוף לא משאירים נכות צמיתה, אך במקרה שלפנינו התמונה הקלינית הראתה ממצאים חד משמעיים לסבל של הברך ללא עדות לשינוי בשתי בדיקות עוקבות" (עמ' 5 לחוות הדעת).

בהתייחסו לשאלת הקשר הסיבתי ציין המומחה, כי טרם ביצוע הארטרוסקופיה הודגמו אצל התובע ממצאים קליניים תקינים לחלוטין, לרבות טווחי תנועה מלאים של ברך ימין, ולכן התמונה הקלינית המתוארת בחוות דעתו היא תוצאה של בדיקת הארטרוסקופיה, שלעתים אופיינית למצב שלאחר תאונה גם כאשר הממצאים הם קלים בלבד. בשים לב לעובדה כי התובע לא סבל בעבר מהגבלה או כאבים בברך ימין, ולאור כך שנפגע בתאונה בברך, קובע המומחה כי המגבלות שנותרו אצל התובע הן תוצאה ישירה ומלאה של התאונה.

לעומת זאת, המגבלות והכאבים מהם סובל התובע בעמוד שדרה מותני, מתאימים אומנם לנכות של 5%, אך נכות זו אינה קשורה לתאונה, שכן עוד קודם לכן סבל ממושכות מכאבים בעמוד שדרה מותני.

כשנתיים לאחר מכן הגיש המומחה חוות דעת משלימה לעניין הברך בלבד, לאחר שבדק את התובע בשנית ובחן ממצאי בדיקת ה- MRIמיום 30/10/09 (הבדיקה בוצעה לאחר הגשת חוות הדעת הראשונה), אשר הדגימה סהרונים תקינים ורושם סביר לקרע חלקי ברצועה צולבת קדמית.

באותה חוות דעת קבע המומחה, כי בהתחשב בממצאים האובייקטיביים העולים מבדיקתו ומבדיקות הארטרוסקופיה וה- MRI, הנכות שנותרה אצל התובע כתוצאה מהתאונה היא כפי שקבע בחוות דעתו הראשונה, היינו, 10%.

זה המקום להוסיף ולציין, כי בבדיקה החוזרת מצא המומחה כי התובע מגזים בתיאור מגבלותיו, ואולם המומחה ידע הכיצד להתמודד עם המצב, והצליח להגיע לתוצאות קליניות מהימנות תוך הסחת דעתו של התובע.