איוון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות בעבודה) מיום 4.7.12. הוועדה קבעה, כי למערער נכות אורטופדית בשיעור 30%, נכות נוירולוגית בשיעור 5% ונכות נפשית בשיעור 20%, בגין אירוע שהוכר כתאונת עבודה מיום 1.3.08, במסגרתו נפגע בכתפו הימנית. למערער נקבעה נכות צמיתה בשיעור 71% לאחר הפעלת תקנה 15.

טענות הצדדים

2.לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:

א.הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים ולממצאי בדיקת ד"ר שי שבת, כי הוא סובל מתסמונת CRPS, וכתוצאה ממנה נתון במצב תפקודי חמור ביותר.

ב.בהקשר זה, היה על הוועדה להיוועץ עם מומחה מתחום הכאב, כפי שביקש המערער במסגרת הערר. מדובר בתסמונת מיוחדת וחדשה יחסית, בתחום הרפואה הנוירולוגית.

ג.הוועדה יצאה מנקודת הנחה כי המערער ידע שעוקבים אחריו והוא מצולם. טענה זו מופרכת ומטרתה להתחמק מלתת הסבר רפואי מניח את הדעת.

3.המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

א.המערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הטיעונים שהעלה הינם טיעונים רפואיים ולא משפטיים ובית הדין אנו מתערב בהם.

ב.הוועדה בדקה את המערער ביסודיות, ופירטה את ממצאיה. על פי ממצאיה לא נמצאו במערער סימנים אופייניים ל CRPS.

ג.החלטת הוועדה סבירה ועולה בקנה אחד עם ממצאיה.

4.ביום 24.4.13 נערך דיון מוקדם בתיק. פסק הדין ניתן בהסתמך על הטענות שנרשמו והחומר שהוגש על ידי הצדדים.

דיון והכרעה

5.במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

עוד נפסק, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי) מיום 22.6.06).

הלכה פסוקה היא, כי אחת החובות המוטלת על הועדה הרפואית לעררים, שהינה גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה.

ראו: דב"ע 1318/01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

7.תלונותיו של המערער הינן מן התחום האורטופדי, הנוירולוגי והנפשי ולפיכך הוועדה התכנסה בהרכב נכון, שכלל אורטופד ונוירולוג וכן פסיכיאטר. המערער לא הציג בפני הוועדה חוות דעת של מומחה לתחום הכאב. לפיכך, לא היתה מוטלת חובה על הוועדה להיוועץ עם נוירולוג, אשר תת התמחותו בתחום הכאב.